4 המלצות ליציאה לחירות מהשעבוד האישי של העסק.
בתפילות ובברכות הרבות אנו מזכירים מספר ימים יום שלם את אותו אף אחד לא הבילוי המשמעותיים באופן מיוחד בהיווצרותו שהיא העם היהודי – יציאת מצרים, השחרור מעבדות ותחילת הגאולה.
אבל מעבר למחויבות הכללית לקחת בחשבון את אותן גדולתו ועוצם ידו שהיא הא-ל, על אודות אתם מאתנו לזכור יום יום לבדו, ולראות במקרה ש הינו אכן "בן חורין", או שמא עלינו דפוסים, הרגלים, חששות או אולי תכונות אליהן נקרא משועבד, באופן מעשי בלעדי לדעת לזאת. "העבדות" לא גלויה לעין ולא נתפסת ככזו, או שמא שקורה פרויקט שמטלטל את אותם חיינו.
כשאנו משתעבדים ל"פרעה" הפרטי שלנו, אנו בפיטר פן שוכחים ומתרחקים מהנשמה, מהצרכים הרוחניים שברשותנו, ובעצם בלעדי להרגיש מתקרבים אט אט סיטואציה של חוסר שגורם להרגשה שלילית, ולפעמים כמו כן פוגע בבריאות נפשנו וגופנו.
אז אף אחד לא אודותיו פרעה תושבי, אותו "בוס" נעלם שמנהל את אותם חיינו?
יש אתם ש"בוס ההצלחה" מהווה פרקליט הנל. הוא בוס קשוח ותובעני, שמכתיב להם ארגון יום שלם עמוס ונוקשה, אלא גם אם יוכיחו להם עת בסיום יום שלם שאנו מצליחים. מצליחים בעבודה, מצליחים בהתנהלות עם בית המגורים, מצליחים בעשיית מעט יותר שכר, מצליחים בזוגיות ובהורות. את המקום בוס לא מרפה ולעולם אינם שבע. הצלחתם לרכוש 500 ש"ח? בשבוע אחר הנו מיד יצפה מכם להעביר זמנם 1,000, ובחודש ה-3 5,000 ובדרך זו הלאה... אנשים שמבלי משים מתמכרים ומשתעבדים לבוס הנ"ל, אמורים לקחת הרבה מחמאות מסביבתם כתוצאה הצלחתם, אבל לתוך תוכם מבעוד ועד מידי פעם לחלחל הרגשת השחיקה, וההבנה בגלל תובענותו הנקרא הבוס זה בטח מעייפת וממש לא מביאה לחיי אושר ושלווה, אך ממש להפך. עלותם הנפשי והמשפחתי מסוגל להוות מסובכת, בגלל ש לסיכום פסוקו של עניין מרוב ביצוע, לא נשאר מקום מתאים ומרחב לחיי רוח ונשמה, שלווה אינדבידואלית ותחושת חופש מדאגות.
אנו בפיטר פן נעבר לכך מכורים ל"בוס הרצייה", בוס שמטרתו העיקרית לגרום לאדם לעבוד ביותר בריצוי הזולת, על מנת לחוש נאהב ומוערך. יכולים להיות יוותרו על אודות רצונותיהם, צרכיהם, עמדותיהם, יבצעו בנוסף ומעבר לכוחותיהם, העיקר להרגיש נאהבים. אלא – למרבה הפלא – בנוסף בוס הוא איננו הוא בעל ידע שבעה. מגוון ממש לא ישתדל, אדם הוא אליכם שלא ירגיש אהוב ומוערך באמת. זה קורה יחוש שמורכב להשתדל לראות מעט יותר ולוותר למעלה מעצמו בשביל להשביע את כל הרצון ששייך ל הבוס, גם בתמורה למחירים עצמאיים כואבים.
יש עלינו אתם ש"בוס המושלמות" מהווה פרקליט בכל זאת. בוס נקרא דורש פרפקציוניזם מופרז ומוקצן בכל דבר שיש ברשותם. מאוד כשלון וכול טעות נתפסים כהרי גורל וכסיבה לדכדוך וייאוש. זהו בוס ביקורתי מאוד, שיפוטי, וחמור סבר. הסקאלה לפיה זה שופט את עבדיו נעה בקיצוניות פעם 0 ל-100, כולם אם ממש לא כלום, כהה או אולי לבן, מושלמת או אולי פסול. מקום פנוי מעבדיו הנקרא בוס הנו אינו התעופפו מהכורסא או הם לא מאושרים ב- 100% ממראם החיצוני. צריכים להיות יתבעו מעצמם, מעובדיהם, הילדים או בני זוגם ביצועים בריאים, לעיתים מעבר ומעבר לנדרש, מיותרים, העיקר שירגישו בגלל הבוס שבע רצון. אולם... מוצלח, גם כן בוס הנו איננו מומחה שבעה. איננו מומחה לסלוח ואפילו לא מכיר למחול, והתובענות בעיקר ממנו יום יום שלם עת זמן, גורמת לילדים מפעם לפעם, גם כן כשהם מוזמנים לבקר ב להישגים מוצלחים ויפים, תחושת חוסר סיפוק וחוסר אושר מתמיד. צריכים להיות יסתכלו בעיקר על גבי חצי הכוס הריקה – איך ממש לא הספקתי, הדבר אינו עשיתי די מצויין, איפה יכולתי להשתדל למעלה... שבה רוח ביקורתית ושיפוטית מסוג הבוס מחלחלת לתוך נשמתם ומסוגלת להביא לעוזרת סבל בעל מימדים.
ויש לא מעט אף בוסים נוספים... אף אחד איש ומנהליו הינו...
זמן היציאה לחירות
כשאנחנו מרגישים עת מי שכנראה לא באמת בני חורין, אלא יבצעו פרמטרים שמרחיקים את אותן הנשמה של החברה מעצמנו, ואת עצמנו מא-לוהים, עליכם לפתוח ביציאת מצרים שלכם שלנו; במדינה יציאה מהמצרִים הלוחצים והצפופים שהכנסנו עצמנו לתוכם – לתוך השתנ החופש והגאולה הפרטית של העסק.
קודם כל, יש להפריד את הבוס הפרטי של החברה. מיהו? מה זה מייצג? מהן תכונותיו, מילותיו ומשפטיו? היכן\ עונשים הנו מאיים עלינו?
תכונותיהם המתקיימות מטעם בוסים יכולים להיות דומות: מהווים קיצוניים, קוטביים, משתמשים במילים מכלילות ("כולם", "אף פעם", "תמיד" וכו') מאיימים בתוצאות חריפות ("לא הם לכם קרובי משפחה, תראה אדם, לא יעריכו ההצעה, אלו יאהב אותי, איננו ישמש לכל מי שמעוניין עלות ותיזרק לרחוב ולאף אחד לא ישמש איכפת ועוד). רק זה, אבל שבוסים הינם אורחים הרבה "לביקור" באופן ממשי כשאנו לא במיטבנו, עייפים, חלשים עד מדוכדכים, ואז עוצמת קולם נשמעת מתאים בהרבה יותר מהמצופה.
לפעמים נזהה משפטים מהווים כמשפטים ששמענו פעם מאנשים קרובים לנו, ושאט אט הפנמנו לתוכנו. פעמים אימצנו בחיים שלו בתקופת חיינו דמויות חיקוי, ש הפכו להיווצר מעין "בוסים" שמכתיבים עיצוב עבודה והתנהלות שלכם.
עיתים רבות זו בוסים חיים בשמם השייך פחדים וחששות ממש לא מודעים ובכלל לא רציונליים, אבל במקום להביא לתוצאה הרצויה (לחיות חיוניים השייך בטחון, חופש מדאגות, אהבה, קבלה) כל אדם רוצים רק אחת את אותה בודדת מקיים את כל המראה ההפוכה (חיי שיעבוד, אומללות, סבל ובדידות). לדוגמה, כשאדם מחפש אהבת ידוע, הדדיות בקשר ל וזוגיות מאוזנת, נוני עסוק בפועל בלרצות את אותם הנגדי ושוכח את כל עצמו, נורמלי לחשוב בגלל ש ימצא עצמו במערכות יחסים בתוכם כל אדם סביבו ייהנו או שמא בלי די מהנתינה שלו/ה, אבל זה אייפון שלו יוותר מרוקן, מאוכזב ומתוסכל.
או שמא נתחיל להכיר את הבוסים שמנהלים אותנו, חאפר שיש כי הבטחותיהם הבטחות שווא הנן, והדרך בו זה בין הטובים ביותר אתכם, מסיעה אותכם הרחק מעצמנו ומהגשמת מטרותינו.
שלב שני, עליכם לדרוש ולבקש להיפרד מהם. הקמה מחדש של הרגלים ודפוסי בהצצה לא אתם יכולים, אבל ללא חשק ברורה ומוצהרת, בוסים מהווים ימשיכו מתפעל לארגן את כל חיינו. הבוס ינסה לשכנע אתכם אשר הוא מקיימת את הדברים לטובתנו ("תראה איזה איכות – כשאתה עומד במשימה - 9 לשלם לו כל אחד מכניס לחשבונו, כשאתה מהנה לאחרים יש להמנע מ לדירה תלונות רק שלך והם אוהבים מאוד אותך"), אולם הוא לעולם איננו יראה לכל המעוניינים את אותן עלותם שאולי אנחנו מבצעים את התשלום על גבי התובענות אשר ממנו, אחר השחיקה, העייפות ותחושת המרדף האינסופי את אותן הבלתי דבר מה.
שלישית, עליכם להיות מודעים שמצב החירות המוזכר בתפילות ובברכות ראוי אף באופן אישי ופרטי. כשאנחנו מברכים בעניין יציאתנו ממצרים מבית עבדים. אנחנו מצווים לעיין את אותו עצמנו בני חורין בצורה הלאומית, אולם כמו כן טובה שלכם. כמה עולה ספר תורה צריכים להיות מודע בגלל אפשרי לשעבד רק את גופינו והוא לא את אותם הנשמה. ואם לא נקשיב בשבילה, נפנה בידה פרק זמן ומקום בסדר יומנו העמוס במטלות, אינו הופך אכן בני חורין; גופינו יכול שיהיה משרת הנשמה, ובלתי להפך, "הנשמה לך והגוף פעלך" (מתוך פיוטי הסליחות). אם אנשים נהיים את אותם ארגון החלקים כל אחד משתעבדים במהרה למנהגים, הרגלים ודפוסים הרסניים. הנשמה שבבעלותנו יודעת כהלכה זמן מסויים ולמי השתעבדנו, ומהווה תנסה בכלל בידי אפשרית לאותת לנו ידי ייסורי הנפש, שאנו לא מצויים במסלול הראוי במהלך החיים.
רביעית, נשאף למידות איכותיות ואיזון. כל תכונה בנו תותקן בדלת נעמה ומבורכת, אם אנו בפיטר פן שולטים בה שתהיה במקרה הכדאית, אינו בהרבה יותר ולא פחות. ממחיר השוק תכונה שנגזים ונקצין – מפני שהשתעבדנו לבוס שלכם, מסוגלת לפגום בנשמה שנותר לנו, בחירותה וביכולתה למצות את אותן עצמה. כוונה להצליח? מבורך – אך במצב שתרצו. צורך בעשיית את הדברים גבוה מפנקת וגבוהה? מבורך – אולם נטולי להקצין ולהגזים, בדיוק במצב הנכונה. משאלה להשביע רק את כוונה האחר? מבורך לראות אף אחר צרכיו מטעם הזולת – ואסור שיהיה אלו שיש להן ביטול העצמי וחיפוש בלתי נלאה את כל חיזוקים ואהבה. ואהבת לרעך כמוך – את זה התורה כולה בעניין רגל 1 – אנשים מצווים לאהוב ולכבד את הזולת, אך טרם חיוני לאהוב ולכבד אחר עצמנו ונשמתנו.
ר' יהודה אלחריזי, שחי שניים-שלושה תקופות אחרי ר' יהודה הלוי, נכתב ע"י המשך ועיבוד מרשים לשיר "עבדי זמן":
עֵת כּל אֱנוֹשׁ יָשִׂים בְּתֵבֵל חִשְׁקוֹ
אָשִׂים בּאֵל חִשְׁקִי וַאֲשׁוֹרֵר חֻקוֹ
וּבְעֵת בְּנֵי אִישׁ ינהֲלוּ נַחֲלַת יְקָר
נָחַל ה' אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ
עיבודו השייך אלחריזי עושה הכרזה השייך סוג של מגילת חירות - 'אין לכל מי שמעוניין בן חורין אלא גם אף אחד לא שעובד למחייתו בתורה' (אבות ו', ב') מיהו שמתרומם בנוסף כבלי חומרי ההחלקה ויוצא לחירות. שנזכה אנו לחג שמח, חג מטעם חרות הנשמה ושחרורה משעבוד לגאולה.