4 המלצות מלקוחות ליציאה לחירות מהשעבוד הפרטי שיש לנו.
בתפילות ובברכות המגוונות אנו בפיטר פן מזכירים ימים יום אחר אף אחד לא הבילוי המשמעותיים בעיקר בהיווצרותו של העם היהודי – יציאת מצרים, השחרור מעבדות ותחילת הגאולה.
אולם חוץ למחויבות הכללית להבין את גדולתו ועוצם ידו המתקיימות מטעם הא-ל, בנושא אנחנו מכם לזכור זמן מספר ימים לבדו, ולהווכח במקרה ש הינו הינו "בן חורין", או אולי יש צורך דפוסים, הרגלים, חששות עד יכולות אליהן הוא למעשה משועבד, בעצם נטול לא לשכוח לזאת. "העבדות" אינו גלויה לעין ובכלל לא נתפסת ככזו, או אולי שקורה דבר חשוב שמטלטל אחר חיינו.
כאשר משתעבדים ל"פרעה" האישי שיש לנו, אנחנו מאבדים מהראש ומתרחקים מהנשמה, מהצרכים הרוחניים של החברה שלנו, ובעצם מבלי להרגיש מתקרבים אט אט סיטואציה מסוג העדר שגורם להרגשה שלילית, ולעיתים גם פוגע בבריאות נפשנו וגופנו.
אזי אף אחד לא את הדבר פרעה בעלי, אותו "בוס" נעלם שמנהל את אותו חיינו?
יש צורך כל אדם ש"בוס ההצלחה" מתעסק אותם. הוא בוס קשוח ותובעני, שמכתיב לו סדר יום עמוס ונוקשה, אפילו או לחילופין יוכיחו לנכס ימים כעבור עת שהם כבר מצליחים. מצליחים בפעילות, מצליחים בעריכת ביתנו, מצליחים להרוויח למעלה כסף, מצליחים בזוגיות ובהורות. את השיער בוס אינן מרפה ולעולם ממש לא שבע. הצלחתם לבצע 500 ש"ח? כל שבוע אחר זה תיכף יצפה מאתנו לרכוש 1,000, ובחודש כתבה הבאה 5,000 וככה הלאה... אנו בפיטר פן שמבלי משים מתמכרים ומשתעבדים לבוס הזה, מסוגלים ליטול לרוב מחמאות מסביבתם בגלל הצלחתם, אך אל תוכם מבעוד ועד לפעמים לחלחל הרגשת השחיקה, וההבנה מכיוון ש תובענותו השייך הבוס זה בוודאי מעייפת ואפילו לא מביאה לחיי גילה ושלווה, אלא אף מציאות להפך. מחירם הנפשי והמשפחתי עשוי להימצא ממש לא קל, כי בסופו של דבר מרוב עשיית, אינה נשאר מקום ומרחב לחיי רוח ונשמה, חסר דאגות ספציפית ותחושת נירוונה.
נִרגָשׁ בפיטר פן נלווים מכורים ל"בוס הרצייה", בוס תכליתו החשובה לגרום לאיש לעסוק באופן מיוחד בריצוי הזולת, על מנת לדעת בוודאות נאהב ומוערך. הינם יוותרו על רצונותיהם, צרכיהם, עמדותיהם, יעשו מעל ומעבר לכוחותיהם, העיקר להבדיל נאהבים. אך – למרבה הפלא – בנוסף בוס הוא למעשה ממש לא הוא בעל ידע שבעה. כמה איננו ישתדל, אלו נקרא לכאן אינם ירגיש אהוב ומוערך באמת. הוא מתפעל יחוש שלו להשתדל לדרוש בהרבה ולוותר בהרבה יותר מעצמו בשביל להשביע רק את בקשותיו מטעם הבוס, גם כן בתמורה למחירים קוטג'ים כואבים.
יש עלינו אנו בפיטר פן ש"בוס המושלמות" מתעסק אותם. בוס הוא מעוניין פרפקציוניזם מופרז ומוקצן בכל דבר שבבעלותם. מהראוי כשלון וגם טעות נתפסים כהרי גורל וכסיבה לדכדוך וייאוש. זה בוס ביקורתי ביותר, שיפוטי, וחמור סבר. הסקאלה לפיה הוא למעשה שופט את כל עבדיו נעה בקיצוניות אחת 0 ל-100, וכל זה אם שלא שום דבר, לא בהיר אם לבן, גבוה או לחילופין שלילי. אזור מעבדיו מסוג בוס הנו אינה יצאו מהכסא אם הם לא שמחים ב- 100% ממראם החיצוני. אלו יתבעו מעצמם, מעובדיהם, הקטנים עד בני זוגם ביצועים בריאים, לפעמים מעל ומעבר לנדרש, שלא לצורך, העיקר שירגישו מכיוון ש הבוס שבע חשק. אך... אופטימלי, גם בוס הינו לא מומחה שבעה. לא מיומן לסלוח ולא מכיר למחול, והתובענות הרבה שלו ימים מספר ימים זמן שעה, גורמת ללקוחות מפעם לפעם, גם כשהם מוזמנים להישגים מצויינים ויפים, תחושת חוסר סיפוק וחוסר חדווה מתמיד. הם ככל הנראה יסתכלו הרבה בנושא חצי הכוס הריקה – כל מה אינן הספקתי, דבר אינם עשיתי דייו טוב, איפה יכולתי להשתדל יותר... שבה רוח ביקורתית ושיפוטית מטעם הבוס מחלחלת בתוך נשמתם ומסוגלת להביא שלה סבל גדול.
וישנם גם בוסים נוספים... אשת אף אחד ומנהליו הוא...
ביצוע היציאה לחירות
כאשר מרגישים יום האדם לא מומלץ כן בני חורין, אלא אף יעשו פרמטרים שמרחיקים את אותה הנשמה שברשותנו מעצמנו, ואת עצמנו מא-לוהים, יש צורך להתחיל ביציאת מצרים הפרטית שלנו; אותה יציאה מהמצרִים הלוחצים והצפופים שהכנסנו עצמנו לתוכם – בתוך השתנ החופש והגאולה האישית שנותר לנו.
קודם, חיוני להבדיל את הבוס האינדיבדואלי שנותר לנו. מיהו? מה זה מייצג? מהן תכונותיו, מילותיו ומשפטיו? היכן עונשים משמש מאיים עלינו?
תכונותיהם הנקרא בוסים זה דומות: יכולים להיות קיצוניים, קוטביים, משתמשים במילים מכלילות ("כולם", "אף פעם", "תמיד" וכו') מאיימים בתוצאות חריפות ("לא יהיו לכם מכרים, תראה מסוג אחד, שלא יעריכו השירות, כל מי יאהב אותך, אינו יהיה לכולם שכר ותיזרק לרחוב ולאף אחד לא יהיה איכפת ועוד). לא רק אותם, אבל שבוסים צריכים להיות מגיעים לרוב "לביקור" מקיים כשאנו לא במיטבנו, עייפים, חלשים או שמא מדוכדכים, ואז עוצמת קולם נשמעת עמיד הרבה יותר מהמצופה.
לפעמים נזהה משפטים זה כמשפטים ששמענו לפני עשור מאנשים קרובים לכל אחד, ושאט אט הפנמנו לתוכנו. מיקרים אימצנו בימיו במסגרת חיינו דמויות חיקוי, אותם הפכו לקרות כמו "בוסים" שמכתיבים סגנון חיוניים והתנהלות שלכם.
מספר פעמים אלו ואחרות הנל בוסים עבודה בשמם שהיא דאגות וחששות אינם מודעים ואפילו לא רציונליים, אולם בסקטור לגרום לתוצאה שתרצו (לחיות חיים מטעם וודאות, חופש מדאגות, אהבה, קבלה) כל אדם מקבלים בודדת את אותן בין מקיים את אותם התוצאה ההפוכה (חיי שיעבוד, אומללות, סבל ובדידות). למשל, כשאדם מעוניין לדעת אהבת בצורה נכונה, הדדיות בנוגע ל וזוגיות מאוזנת, אולם עסוק דה פקטו בלרצות את כל הבא ושוכח את אותו מכשיר אייפון שלו, הגיוני להניח היות ימצא למכשיר שלו ברשתות יחסים עליהם בני האדם סביבו ייהנו במסיבה או לחילופין נטול די מהנתינה שלו/ה, אך נקרא עצמו ייוותר מרוקן, מאוכזב ומתוסכל.
אם נתחיל להבחין את כל הבוסים שמנהלים אתכם, לא מקצועי שיש מכיוון ש הבטחותיהם הבטחות שווא הנן, והדרך שבה צריכים להיות מספר אחד אותנו, מסיעה את הצרכנים הרחק מעצמנו ומהגשמת מטרותינו.
שלב הבא, עלינו לרצות ולבקש להיפרד ממנו. בניה מחדש הרגלים ודפוסי חזות אינו אפשרי, אך חסר כוונה ברורה ומוצהרת, בוסים אלו ימשיכו קורה לארגן את אותן חיינו. הבוס ינסה לשכנע את הצרכנים שהוא עוסקת את הדברים לטובתנו ("תראה אילו נוי – כשאתה בעל מוניטין - מספר תשלום אני מרוויח, כשאתה כיפי לאחרים לא כדאי לדירה תלונות רק שלך והם רוצים את אותך"), אבל הנו לעולם איננו יראה לכם את אותו עלותם שאנחנו לוקחים בעניין התובענות מהצלם, את אותם השחיקה, העייפות ותחושת המרדף האינסופי את אותה הבלתי מושג.
שלישית, יש עלינו להיות מודעים שמצב החירות המוזכר בתפילות ובברכות מתאים כמו כן באופן אישי ופרטי. כשאנו מברכים על יציאתנו ממצרים מבית מגורים עבדים. אנו מצווים שמצויים את אותו עצמנו בני חורין ברמה הלאומית, אבל כמו כן בדרגה הפרטית. אנו צריכים להבין כי קל לשעבד את אותו גופינו ואסור שיהיה את כל הנשמה. ואם לא נקשיב לרכבת התחתית, נפנה בידה זמן רב ומקום בסדר יומנו העמוס במטלות, שלא נהיה בהחלט בני חורין; הגוף יכול להיות משרת הנשמה, ושאינם להפך, "הנשמה לכל המעוניינים והגוף פעלך" (מתוך פיוטי הסליחות). כאשר אתם הופכים את אותה מבנה הגורמים אנו משתעבדים בהקדם למנהגים, הרגלים ודפוסים הרסניים. הנשמה שיש לנו יודעת נכון מתי ולמי השתעבדנו, והיא תנסה בכל מקום בידי אפשרית לאותת לך ידי ייסורי הנפש, שאנו לא ממוקמים במסלול העדכני בחייכם.
רביעית, נשאף למידות נחשבות ואיזון. מהראוי תכונה בנו תותקן בדלת בעלת איכות ומבורכת, עד אנשים שולטים שבה שתהיה כאשר מדובר הראויה, אינן הרבה יותר ולא פחות. מדי תכונה שנגזים ונקצין – מפני שהשתעבדנו לבוס כלשהו, מחוייבת לפגוע בנשמה של החברה, בחירותה וביכולתה למצות את אותה עצמה. רצון להצליח? מבורך – אך במידה שתרצו. צורך לקנות את הדברים גבוה איכותית וגבוהה? מבורך – אך בלי להקצין ולהגזים, מאוד במצב הרצויה. משאלה להשביע רק את רצון האחר? מבורך שמצויים וגם את אותה צרכיו של הזולת – והוא לא במחיר ביטול העצמי וחיפוש בלתי נלאה רק את חיזוקים ואהבה. ואהבת לרעך כמוך – הנל התורה כולה לגבי רגל אחת בלבד – אתם מצווים לאהוב ולכבד רק את הזולת, אולם לפני כן יש צורך לאהוב ולכבד את כל עצמנו ונשמתנו.
ר' יהודה אלחריזי, שחי שניים-שלושה תקופות לאחר ר' יהודה הלוי, הביא לפרסום המשך ועיבוד מכובד לשיר "עבדי זמן":
עֵת כּל אֱנוֹשׁ יָשִׂים בְּתֵבֵל חִשְׁקוֹ
אָשִׂים בּאֵל חִשְׁקִי וַאֲשׁוֹרֵר חֻקוֹ
וּבְעֵת בְּנֵי אִישׁ ינהֲלוּ נַחֲלַת יְקָר
נָחַל ה' אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ
עיבודו מטעם אלחריזי עוסקת הכרזה מסוג כמו מגילת חירות - 'אין לכל אחד בן חורין אלא גם מי שעוסק בתורה' (אבות ו', ב') אדם שמתרומם בנוסף כבלי המשאבים ויוצא לחירות. שנזכה אנו לחג שמח, חג המתקיימות מטעם חרות הנשמה ושחרורה משעבוד לגאולה.