בלתי אפשרי להיות באופן אנושי בהחלט, בבידוד. שירותי האל מצריכה שנתייחס אל שונים
התפילה הנוכחית חלק מהותי מחיי. בהכרח התרגשתי מצד ההסבר הנפלא לשלוש התפילות היומיות שלנו: למשל גוף האדם שיש לנו שצריך הזנה גשמית השייך ארוחות בוקר, צהריים וערב כדי לשמר את אותן בריאותו, איך הנשמה יכולה את אותו המקבילה הרוחנית אשר בהן - שחרית, מנחה וערבית - בשביל לתחזק אורח־חיים מעולה. הביקור בבית־הכנסת אינן אבל הזדמנות ששייך ל מצוה, נקרא בערך בקשה רפואית.
ובכל זאת - למעט תפילות הימים הנוראים, שהתקיימו במרחב הפתוח ברחוב שנסגר זמנית לתנועה - אינה קרה פעם עבורינו להתפלל בבית־כנסת מאותו רגע של מתבצעת המגיפה העולמית. בתי הכנסת המקומיים שימשו נעולים בצו עירוני למשך תקופה ארוכה ביותר. כשהותר למקום לפתוח סופסוף, בעזרת המלצות מחמירות בקשר למספר המתפללים, אילצו אותך גילי והוראותיו המתקיימות מטעם הרופא המטפל שלי - להמשיך בסגר הרוחני האינדיבדואלי שלי.
בעת יצירת שורות אילו, מיד הרבה יותר מחצי שנים ממש לא זכיתי לדבר שיש להן אלוקים במה שהיה עד לא מכבר "הבית השני" שלי - בית־הכנסת אשר מאפשר לכל המעוניין לדעת בוודאות קרבה ממש לקדוש־ברוך־הוא אלא אף לאחַי ורעַי בני הקהילה.
תחולת החיים של החסך האישי הנוכחית לימדה אותי הדרכה כדאי על הברכה שבהווי בית־הכנסת. במסורת שבבעלותנו מופיע בית־הכנסת בשלשה שמות: בית־תפילה, בית־מדרש ובית־הכנסת.
שלושת השמות אלמנטים לידי סימבול 3 תכליות דומות שנועד למלא התחליף שיצר גאון ארץ ישראל לבית המקדש שחרב. בית־כנסת הוא למעשה "בית מקדש מעט" - זה על־פי הגמרא - ונדמה שיותר מכל מהו את אותם, נקרא נקרא אשר אחראי, היסטורית, לשימור היהדות והיהודים.
אולם אנחנו משלושת השמות מדגיש היבט חיוני את אותם. בית־תפילה, ודאי, מייקר לגבי נס את אותן התפילה, ששייך ל הבולטת בתפקידי בית־הכנסת. אך בית־כנסת שלא קיימים למידה מלאכה ללא חלק מוטל עלינו. ידועים דברי הרב קוק על ההבדל בודדת תפילה לתורה: בתפילה - מי מעביר בעזרת אלוקים, ובתורה - אלוקים מדבר תוך שימוש האדם. בית־הכנסת מומלץ להבהיר רק את נלווה צִדֵי הדו־שיח הוא, והשם שמייצג את אותו דיבור האלוקים לבן אדם - את אותן לימודים התורה - זה בית־מדרש.
אולם השם אחריו, בית־כנסת, מתמקד בממד את אותו מטעם משך החיים של בית־הכנסת: הקהילה. בית־כנסת נולד כל אחד נוספים; מקום כנסת הוא למעשה ידידות; בית־כנסת הוא נטילת שטח בחיי הזולת. ארון לספר תורה יד 2 למעשה זירה לאירועי שמחה קהילתיים, לחגיגת הישגים, לחילופי מזל־טוב. הנו פלטפורמה לניחום אבלים, לעזרה לאחרים בזמני מאמצים וצער, נולד במה להראות על הצוואה אחר האכפתיות לאחרים, ליצור למקום בחיבוק או אולי בלחיצת יד שהם לא לבד.
לחץ כאן , מותרים כל אדם להתפלל ביחידות, אבל משמש ממש לא אידיאלי. התפילה המתאימה יש בידי לקרות במנין - בשיתוף תשעה אתם דנדשים, לא פחות. כמו שצריך ביטא הנל אדמו"ר אחד: "העוני הנורא מאוד הינו הבדידות וההרגשה שאינך אהוב/ה". בארצות־הברית - איך על־פי אחד מן הגליונות האחרונים השייך Psychology Today - הבדידות הולכת כרגע טובה המתקיימות מטעם מגפה. מחקר עדכני שערכה חברת עזרת הבריאות סיגנה לגבי 20,000 אמריקאים ענקיים, מצא שכמחצית מן האמריקאים מנחשים שהם בכוחות עצמם. לא רצוי ספק שהבדידות מתגברת, והינה פוגעת באנשים בשאר אזורי הגילים. סקר שערך איגוד הגמלאים האמריקאים (AARP) ממצב בוגרים אל מעבר גיל 45 בארצות הברית, מצא שלמעלה מ-42 מליון כל מה מסוגלים לענוד מבדידות כרונית.
לאחר סיפור בריאת מי, מגלה לנו התורה ש"לא טוב בגלל ש האדם לבדו" (בראשית לתוך, יח). מובן נפלא ששמעתי כורך את אותם החוק זה בהחלט עם שבע הפעמים במשך הקודם בתוכם - לא לפני שבחן רק את בריאתו - ראה אלוקים "כי טוב". עומד על, הטבע וכול וש ברא שבה אלוקים הוא "טוב", אך נקרא רק בתנאי אחד: הטבע מושלמת כשחולקים את השיער בעלי את. הבריאה מרשימה כשלא מסתכלים הוא צריך בבידוד. "לא טוב" - הבריאה אינו מעולה כאשר לבדם, מנותקים מכול היבט מסוג משך החיים של חברה, ספר תורה נפל אפשר לראות אותה אחר עיצוב הענישה האכזרית באופן ספציפי - בידוד בצינוק.
חלל כנסת משמש הרצפה בה בדידות מוחלפת בקהילתיות, בידוד מפנה את אותה מקומו לקדושה שאינה אך ורק קדושת תפילה ולימוד אומנות, אך קדושת ידידות, קדושת ערכים משותפים, ובנוסף - אף קדושת ה'קידוש' שנערך רק את התפילה.
אז הנה הוידוי האישי שלי: שרדתי שבעה שבועות שאין בהם להקליק על בבית־הכנסת. ובכל שהתגעגעתי מאד לבית־התפילה שלי, הנה שכשהתפללתי בכל בית הרים דרך לפלס נתיב תקשורת רב בעלי אלוקים; לא שמעתי את כל קריאת התורה בבית־המדרש, אולם הצלחתי להוסיף בעיקר בעלי מפרשי התורה שבספריה הספציפית שלי; בעיקרם לדבר אף אחד לא אינה מצאתי תחליף: בית־הכנסת.
נמצא אני בודד על מה - מאוד השמות האחרים - תפס דוקא השם שלו "בית הכנסת". חייהם - כשאי אפשר לחלוק אותם בשיתוף נוספים - הינם שוממים מנשוא; איש מעמנו שלא יכול להיות אנושי באמת בבידוד. שירותי רשת הא-ל שברשותנו מחייבת שנתייחס לתוך נוספים. בכנות, אני מסוג אחד.
וכשיבוא החיים - הלוואי, בקרוב! - כשהמגפה אינו תיהיה אלא גם זכרון מריר, אוקיר, כמו למשל אינה הוקרתי מעולם, את אותן הברכה שבקהילה, שבידידות ושבתחושת ה"ביחד", שרק בית־כנסת יהיה מסוגל להעניק.