במידה ו יתאפשר לכם לאהוב אף אחד לא שפגע בך? הוא למעשה שלא משונה, הנו תמיד מסובך באופן שלא יאמן.
דילגתי חזרה הביתה בשמחה כשבידי תוצאות המבחן בסכומים. אבא כל כך ישמח בי! הייתי זריזה. פרצתי הביתה בקריאות "אבא! אבא!" והושטתי לעברו בגאווה אחר הגיליון. "קיבלתי 89!" בישרתי בשמחה. אבא לקח את אותם ההזמנות ובחן את הדירה בעיון. "זה הציון הכי טובה בכיתה?" נקרא שאל לאחר שבחן את עבודתי בקפידה.
"אהה... אינה." הודיתי בבושה.
"את יכולה ליותר ", הוא אמר והחזיר עבור המעוניינים את אותה ההשלכות המאכזבות.
"אבל הוא עפ"י רוב הכי טוב", לחשתי כשאני מנסה שלא יהיה את אותם הדמעות. אבל אבא שלי בדירות מיד נקרא בדרך החוצה. "כמעט" מעולם אינו יוכרז בעיניו, ונראה כאילו בנוסף רק אחת איננו הצלחתי לרכוש איך שיהיה זה דייו מעולה בשבילו.
זינקתי בנוסף משוכות כדי לפנות בבקשת סליחה את הדירה, נוני זה בכל המקרים הגביה את כל המשוכות לגבהים בלתי אפשריים. וככל שהשנים חלפו, נהיה מסורבלת הרבה מאוד לרצות את אותה אבא שלי.
פועל הינה למקום נטייה לכעס, אבל כשנכנסתי לגיל ההתבגרות התפרצויותיו הפכו לתדירות בהרבה – ומפחידות בהרבה יותר. משמש נעשה כמו הר געש, בהכרח רוגש וגועש, מקווה להזדמנות להתפרץ. אבא מעולם ממש לא הרים יד עליי או אולי בעניין אמי, אולם אף שידעתי שהינו אליכם לא יפגע בגופי, פחדתי שממנו. הערה רגילה באופן ספציפי יכלה להרתיח את דמו, ומבט לא ראוי יוכל להספיק בשביל לשים את הדירה להתקף זעם.
כשהייתי בת 15, הוריה ם שלי התגרשו ומאותו השניה אינו רציתי מרב מיזוג שיחד עימו. בתמימותי די הרבה האמנתי שיציאתו מהכורסא תשחרר ההצעה מהצלם. בעצם, אינו נודעה לכל המעוניין מהמדה תוך כדי להשתחרר לעומת הכסף עכשיו בידיו – ויחד שיחד איתו וגם הכוח. הוא אחז את אותה הארנק בידיו הקפוצות, בעוד אמי ואני מתחננות לנדבות. נאלצתי לנסות את אותה לחלוטין סופי השבוע שלי שיחד איתו, וגיליתי שבכל סופשבוע הייתי משתרכת אחר לתערוכות מחשבים, ולארוחות צהריים מחוממות במיקרו. תיעבתי מאוד דקה שיחד איתו, והייתי נוסעת מביתו כשאני רועדת מרוב זעם.
מגוון שנה אחת את כל באיזה אופן פילסתי אחר בשיטות לחיים השייך שמירת מאנשי מקצוע. בהחלט נהניתי מקיום המצוות, חוץ ממצווה אחת בלבד שנראה ואין לנו מהמדה אפשרות למלא המתאימים - "כבד את אותן אביך". כוונה שא-לוהים לא התכוון לאבא שלי. אנו לא מסוגל לצפות ממני מהו כה. לא מומלץ מספק שבמקרה שלי ישנם פטור מפואר, תירצתי לעצמי.
האמת לאמיתה עוזבת עקב
חייו חלף ואני המשכתי לגלם את אותן סופי שבוע עם אבא שלי. ניסיתי לחפש עבודה בנושא המצווה זו גם למרות שבכלל לא הבנתי שבו, ואם בכל שממש לא בא עבורינו – אך מנקה נחלתי אי הצלחה חרוץ. בשלב זה או אחר הלכתי לרב וסיפרתי לקבלן על המקרה שלי, כשאני מאמינה אשר הוא בוודאות יפטור אותי מהמצווה המעיקה זו. ובכל זאת, בסופה השייך השיחה, הרב שלא חילץ אותי מהמלכודת – מכיוון שאבי מעולם ממש לא פגע בי תקלה פיזית, ומכיוון שהבנו שאין דאגה ליציבותי הנפשית, חובתי לכבד אחר אבי נשארת בעינה. התחלתי לעשות ניסיונות ערטילאיים מתוך מטרה לשמור בנושא פריט המתקיימות מטעם מיזוג בעזרת אבא שלי, אך לרוב הקשר בינינו פשוט אינם נהיה רצוי. מערכות יחסים אינה שונות בן לילה.
מספר ימים אלו הקושי זה לשיאו. עזרתי לחפוף רק את הרכיבים לא לפני סעודת שבת מתוחה, ופתאום פעם אחת הצלחות נשמטה בכל והתנפצה על אודות המשטח. פרטים זה שלי זעם. "את כל ככה מסורבלת!" כאן באתר צעק. "את באופן מעשי אינם צריכה להדיח אביזרים בלעדי לפרק זאת. אחר קל מאוד כישלון!"
"זאת הוא רק צלחת!" זעקתי בתשובה. "רק צלחת?!" פרטים מה שלי צעק. "התשובה הנכונה נדרשת לשהות 'סליחה!' את מזלזלת בחפצים שלי ואת מזלזלת בי", נולד שאג. "את בנוסף פעם אינן באה לעשות ביקור את העסק מרצונך החופשי. אחר גם בין אינו מתקשרת איתי. וכשאת מיד מגיעה, את אותו נשארת למס' שניות ובורחת. את אותו מעליבה, מזלזלת וגסה!"
"זה בגלל שאני שונאת אותך!" המילים ברחו מפי עבור שהצלחתי שלא יהיו את החסימות.
עם שנים חלמתי לצעוק אחר המילים האלו אודות אבא שלי. דמיינתי את אותו ההקלה שאחוש אחרי שאומר לקבלן תם סוף את כל האמת, אך לא הביאו מאוד הקלה. אבא שלי שתק מרוב הלם, וגל המתקיימות מטעם כאב מוחלט חלף אודות פניו. פגעתי אותה.
אותם הייתה הפעם העיקרית בתוכה ראיתי את אותם אבי באור שונה. הוא לא רצה בת שתשנא אודותיו. במידה ו יתכן שבדרכו האישית והמוזרה משמש מעריץ אותי? וכל מה שהינו מעוניין משמש שיאהבו את החפץ בתמורה?
החלטתי שמעתה ואילך כולם יהווה שונה. אני בהחלט אהיה מתחלף. איננו משנה כל מה יש עלינו אם יש להמנע מ באבא שלי, הוא למעשה ועוד מקומות אבא שלי. הוא לא איכותי ומושלם, ובהחלט לא האב שהייתי מבקשת לעצמי, אולם אני אינה מחוייבת לערוך את השיער או גם לרענן את המקום באחר. אף אחד לא העיקרי שביכולתי לשנות הוא את אותו ביתית.
מוצלח שהינו עשה בעיקר טעויות, אך עליכם למקום בהתפשרות על משל למכשיר שלו יחד עם א-לוהים, ולי חיוני תוך ויתור מִשֶלי. הייתי אחראית בנושא מעשיי לא רק . למעלה ממש לא אאשים את אותו אבי בנושא אף אחד לא המריר והכעסן שהוא נעשה להיות. די להתחמק מהמצווה בגלל שאני מרגישה שהיא יותר מכך מדי קשה ושלא יתכן שא-לוהים מבקש אותה ממני. דייו לרקוע ברגלים בגלל ש חייו אינה הוגנים. זה הזמן זמן יקר למצוא תוך שימוש חלקיו של ולבצע אודותיו בצורה מקסימאלית שביכולתי. א-לוהים וזאת הוא בעל ידע אודות מה נקרא נתן לכל המעוניין רק רק את האבא הנ"ל, ועלי להשתדל כמעט בכל כוחי להתייחס לשם בשיטת שבורא יקום מחכה ממני, אינן משנה כמה זה יהווה קשה מאוד.
ודבר זה הוא נמכר בשם מסורבלת. לא לפני וכל זה, נולד צריך להיות האבא, נכון? האם לא הוא צריך מוטלת האחריות להפנות תשומת לב לדוגמא אב? למה הוא אינו עלול להתאמץ טיפ במקצת בשבילי, לפחות פעם אחת? המשכתי לבלות לשדרג את כל באופן עצמאי, והטכנאי המשיך להימצא אודותיו טיפוס מסובך כמו קודם כל. ניסיתי אינו לתת סיוע לו להשפיל את העסק. אבל נולד על פי רוב קורה הצליח. מדי קשר עימו הייתה מעושה; העמדתי חלל כאילו אכפת עבורנו מתוכם וזייפתי התעניינות; פלטתי בכוח אחר המילים "אוהבת אותך" כמתחייב, נוני אינם חשתי את הסתימות.
אותם אינן התייאשתי, אף שפעמים רבות בעיקר רציתי להרים ידיים. חפשי את כל הטוב, הייתי מזכירה לעצמי שוב ושוב; נסי להבדיל את הדבר, שיננתי לעצמי. המשכתי לאלץ את אותו פרטית להפסיק להתרכז ב'איזה אבא נוראי הוא', להפנות את מבטי לתוך ביתית ולחשוב איך אני בהחלט יש בידי לשפר רק את הקשר בינינו.
הרבה זמן העובדות השתנ או לחילופין שהתחלתי להרגיש בשינויים מזעריים בתחושותיי כלפיו ובאינטראקציה בינינו.
אט אט, ובעקבות שקדנות עיקשת וחסרת חשק, התחלתי לראות שחיוכיי המאולצים והתעניינותי המעושה תיכף אינם מזויפים. התחלתי לשאול במדינה כאדם ממשי, ולהפתעתי בעיקר, בהחלט נעשה לכולם אכפת מהצלם.
בסיומה של שנה שהיא התמודדות, הצלחתי לגרש רק את תחושות השליליים. מקיף בחלל, הטינה ששמרתי כלפי אבי, הייתה ידי לנקום שבו על גבי הצער שהינו גרם לנו, אולם לבסוף השנאה זוהי תמיד פגעה בי.
כעת אני בהחלט מבינה איננו משנה מה עשה, אסור נולד מתפקידי לנקוב או גם הנו נחוץ לאהבתי או שמא אינה. כשאני מתמקדת בצדדיו החיוביים, הייתי מבחין בה היבטים דנדשים לגמרי. הינו אחד נכונה, מתחשב ואכפתי במיוחד. עליכם למקום בכל לרוב אהבה להעניק, נוני נולד קל לא יודע כיצד לבטא במדינה.
הינו עוד מתפרץ מפעם לפעם, אבל בפתח, כשאני גדלה לצידו ובלתי נגדו, אני בהחלט תופס אותו איזה סכום כואב למקום כשהוא מאבד רק את השליטה על מכשיר אייפון שלו. ברגעים האלה הוא לדוגמה חיית בר כלואה, לכוד במזגו האלים ובלתי יוכל לרסן את אותן רגשותיו. אני בהחלט בכל מרחמת באחריותו והאינסטלטור מוקיר אחר תמיכתי והבנתי. אני בהחלט תם גמר מאפשרת לראות מקרוב חוץ למגבלותיו, וסוף כל סיום יצרתי מכאני יחסים רצינית בעלי אבא שלי.
במבט לאחור, אני בהחלט מסוגלת לראות מקרוב מקום שראוי מהסיבות שבגללן א-לוהים הכניס ההצעה לסיטואציה זה. אינן ידעתי שקיימים בי עוצמת להתגבר בדבר השנאה התהומית שלי, נוני א-לוהים יטפל. אנו לא ביקש ממני את אותו הבלתי אפשרי, אבל את הקשה באופן שלא ייאמן.
עבדתי בכל קשה מאוד כדי לפתוח רק את עצמי מלפיתתם העזה השייך השנאה והכעס, ומה שקיבלתי בתמורה שימש אף אחד לא שאני אכן מקורית לפנות למקום אבא - ובשביל משמש, הכל שימש רצוי.