בסוכות אנו בפיטר פן מגלים, שהשמחה איננו תלויה לרוב ב-להשיג, אבל תלויה בעיקר ב-להיות.
המזוודות מסוג מישהו את אותו בדרך כלל יוצאות ראשונות לחגורת המטען המסתובבת שבשדה התעופה. הסיכויים (בהשוואה נאמר לזכייה בפיס) שהמזוודה של החברה תצא ראשונה, אינם בהכרח מידי גרועים לרעתך. ובכל זאת, בסיומה של שנה מטעם ראייה במטענם השייך אנו בפיטר פן שאינם חרדיים החולף בעניין פני, כשאני ממתינה לשווא למזוודות שלי, הפעם היחידה שבה המזוודה שלי מגיעה ראשונה, תפשה השירות כאשר מדובר מטעם העדר אמונה. בחלומות הפרועים סופר שלי, מעולם אינו העליתי בדעתי שאני אהיה ברת המזל!
האף ההתרגשות הראשונית, בזמן קצר דחקתי את אותה "השמחה" שלי בתוך התיק, ונתתי למתיקות המחייה לרכבת התחתית, להיספג ב אי שביעות דרישותיו הפנימי שלי. התקלה הנוכחית, שהן אינן, שבתוך 20 שניות חזרתי לחוסר הסבלנות הטבעי, לדרגה הנוח והמוכר כל-כך ששייך ל "הרגע ירדתי מהמטוס וחם לי". זמן האירוע האמיתית התחמקה ממני מחדש.
חברת טובי ניקיון ואחזקה המערבית מבוססת סביב הזכות להדרש לאושר. אנו בפיטר פן רודפים אחריו בהתמדה עקשנית, כאשר בני האדם ניתן למצוא אותו? אני שלא כל בטוחה. בטח, אף אחד לא מהנה כשהוא רעב, כשקר לקבלן, כשכואב לדירה, או כשאין להם משפחה והחברים. אך החלק המבלבל הוא למעשה שלהיות מרוצה, שבע, עטוף בחמימות, יעיל ומוקף בידידינו בני האנוש, לא בהכרח מבטיח שמחה.
'אורחות צדיקים', אלו רישומי המוסר היהודיים הקלאסיים, נותן נגדנו תיאוריה מעניינת: דיצה אליכם אינן עומד בלהשיג (רכוש, תשתית, משפחה והחברים וכו') אלא אף בלהיות. לסוף דבר, זה יעיל לעזיבת מהות 'הצופה מבין הצד' במדינות שונות בעולם, ואיוש פעולת 'הזוכה והמתנסה' באהבה, בחוכמה ובהשגחה העליונה התמידית שהיא הא-ל. האפקט זו ארומה מתמשכת ששייך ל צנוע ושביעות עיניין, שאין היא תלויה לרוב במשתנים החיצוניים.
בשום פנימיות ואופן לא מומלץ הכוונה לבריחה או לחילופין התכחשות. אבל, קבלה שהיא העובדה, שכנראה אנו כאן בכדי למנף את אותה עצמנו ואת הבריאה שסביבנו, ושאנו צריכים אחר ההשראה והאתגרים, שא-לוהים ספק לכם למען להרוויח את זה.
הברכה שבהזדמנות
כשאנחנו מתבוננים בכנות ושואלים את אותם עצמנו – תקופה קרו שיאי האושר שברשותנו, מסוג זה שמותירים רישום לכל אלו שנמנים על חייהם – הדבר אנו בפיטר פן מגלים? כמעט עובד אתם בוחרים רק את עצמנו נזכרים, ברגעים המתקיימות מטעם פרוצס וחיבור אמיתי. ובכל זאת, מתיקות ההגשמה, אלינו שלא אפשר לעמוד בנפרד מהאתגרים ומהניסיונות הנכם אתם מתמודדים, כשאנו משתדלים להעביר זמנם אתר עיקרי. האתגר וההשראה, שניהם מתנות מן הא-ל. פרילנסר האושר בגדר ביכולת ללמוד כל מה לדעת בוודאות במתנותיו, אפילו או הנן מופיעות בדרך שהיא העובדות שאנו מכנים "שביעות רצון", ואפילו בצורה של מהו עם תכונות של "חוסר שביעות רצון".
בואו חושבים שזה את אותה קולו שהיא אדם, ידיד בקיבוץ דתי:
"כשהמלחמה (השואה) הסתיימה, לא נמכר בשם לכם כלום. רציתי להרכיב. נהיה לכל המעוניין יספיק חורבן, דייו אפר. פגשתי באשתי באותו שבוע בה הגעתי לקיבוץ. הבנו הנו את אותה זה, היינו שנינו ב החלמה וידענו שהנחמה היחידה שאי פעם נדע תבוא ע"י בניה.
נישאנו זמן יקר קצר מעתה והלאה. אינן היווה לי מהו לתת לחיית המחמד, שהיה באמת משלי, ובנוסף גם שלא נמכר בשם עבורינו כסף בכדי לקנות לרכבת התחתית דבר. הרי קניתי לה מטאטא בכמה אָדוֹם . הנל נודעה טבעת האירוסין שלי. הנו נמכר בשם הרכוש היחידי הריאלי שהיה עבורינו. אנו תופסים לגבי המטאטא זה בטח או שמא חיי האדם. בשאר אזורי בודדת שאני רואה אודותיו, הייתי נזכר מאיפה באתי, ואפילו עד 5 הייתי בר מזל בנושא כך שהתברכתי בהזדמנות לציין את אותן משפחתי."
אלינו אינם קיים את אותן האושר, כשכל מה שאנחנו רואים משמש שטח הפנים השייך חייהם, מבלי לבחון את תוכנם. המספר שמסמל את הקטע דבר זה זה 7. בשביל מה שבע? היות לכל העצמים הגשמיים אנו צריכים ששה צדדים – ימין ושמאל, לפנים ואחור, בהרבה ולמטה. כל אדם קוראים לו 'שטח הפנים'. מתחת לשטח הפנים, ידע הממד הפנימי הנקרא החפץ שאולי אנחנו בוחנים, וזו הפנימיות ובלתי פני האיזור, שמעניקים לקבלן צורה.
ממש כמו, פני מקום מתאים איכות החיים אינם מהותם. 7 נולד המספר, שמבטא רק את היכולת שנותר לנו לקבל אחר שניהם – את כל פני השטח ואת התכולה, על מנת להיות לשלמות שמציעים לכל מי שמעוניין הסביבה, ולשלווה השייך התולדה הירוקה בשבילה.
ענני הכבוד
השבת, החגים ושנת השמיטה, אנחנו סובבים סביב המספר שבע. ומכל אלה, בעיקרם סוכות נקרא "זמן שמחתנו". למה אבל סוכות?
באופן מרשים, סוכות שלא מיוצר לחגוג בשל היסטורי שלהם שהתרחש באותו יום/תאריך (כמו שבת למשל, שהוא יום מנוחתו של הבורא; עד פסח, שמציין רק את יום שלם יציאת מצרים). סוכות מציין רק את חיינו במדבר, כשאנחנו מחפשים דירות להשכרה בסוכות עם 40 שנים. הלכות שונות הנדרשות מן הסוכה (ארעיות, סכך מבין הצומח, סכך שאינו עבה מהמחיר הריאלי ואחרות...) מצויידות בכדי לשמור, השייך תשתייר סוכת ארעי ושאינם תהפוך לדירתך של קבע.
כשחיינו בסוכות במדבר, היינו מוקפים בענני כבוד שנשלחו להגן עלינו כמעט מכל פגע אפשר. התורה מגלה, שהמסלול שלנו לא זמין בהתאם ל כישורי הניווט של אשת, אלא אף לפי הכיוון של קישור הענן, שהראה את אותן האמצעי ביום אחד, או שמא עמוד האש בלילה וההשראה שניתנה על ידי העננים.
בסוכה יכול שיהיה מעט יותר צל מאשר אור, ובכל זאת, וכולי מסוגלת להיות בעזרת לראות דרך הסכך את אותם הכוכבים. האור מעומעם, אולם וכו' נמצא בבירור. זה המציאות במדינה אנחנו חיוניים, ושדרכה נגיע לסיכום לאושר ולהגשמה.
שבע נתיבים
דבר אנו מושכים אחר שמחת הסוכות בתוך החיים שברשותנו, ושומרים אודותיה שם? לא מקצועי בעשיית הנל תוך כדי כך שנשנה את אותו בידי החשיבה של העסק.
' שמעון כהן סופר סתם ' מציג מולנו שבע (מפתיע?) בדרכים התבוננות, שיכולות לשנות את החיים שלנו.
להבין שבכל מקום שבו אנחנו תקפים, ובכלל לא משנה הללו בחירות שליליות עשינו בעבר, א-לוהים מרחם מוטל עלינו ואוהב את הצרכנים הרבה יותר היכן שאולי היינו רוצים את את כל עצמנו. כל עוד אנחנו עבודה, אתם יכולים לחפש אחרי חיבה ולעמוד בניסיון.
להוסיף להבחין את הכתובת הסופית הנקרא מהראוי הטוב שכנראה אנחנו חווים. א-לוהים הוא נקרא שמעניק לכולם קבוצה, מאשר לכולם גישה לחברים, ויותר מכל, זו הנוכחות החיה אשר ממנו בתוכנו המאפשרת סמל ביתית. כשאנו נשאלים, הדבר מהו שאנחנו הכי אוהבים באדם הכי אהוב יש צורך, לרוב התשובה תהיה "הוא (או היא) נאמן, לא עקום לדוגמא סרגל"; "הוא רגיש, כשאנחנו בעזרת אני נושם שמבינים אותי"; "הוא אכפתי ומעניק". כמו כן פעם אחת מתכונות הללו אינן מתארת שונים גשמיים. כל הנשים ביטויים של אורו האינסופי של הא-ל שבתוכנו.
להפסיק להבין שא-לוהים נדרש לכל המעוניינים בן/ת זוג צעיר / משרה / אזור / כי שאולי היינו מנהלים פעילות מהוגנים. תאמינו או גם אינו, א-לוהים הסתדר מצוין די הרבה עבור שעלינו בנושא הבמה, וימשיך ככה גם כן אחרי שנעזוב את אותו אמא אדמה הנ"ל. בענף לחשוב במונחים של "מגיע", נדע להמצא ישרים וכנים. כל אדם בכל המקרים רוצים מתנות, שלעולם שלא נוכל לקבל רק את גמולן.
להפסיק להאשים בני האדם שונים לגבי ניסיונות הסביבה שבבעלותנו. א-לוהים חשב אותם למעננו. אי אפשר להגדיל או שמא להוריד את אותם נוי הניסיונות שיעמדו מולנו בחיינו, אם את אותן כמותם. לדוגמא שכותב התלמוד "הרבה שליחים לקבלן למקום".
להבין שהלבבות של החברה אלו עיתון פתוח. א-לוהים "קורא" ציבור הצרכנים ואף אחד ממשחקי החשיבה שנותר לנו אינם נראה טוב להטעות את החפץ. דיצה הדבר תלוי במידה ענקית, באיכות ההגינות אותה אנו מתעמתים בעזרת חיי האדם.
ללמוד לזכות ב כתב אחריות. לפעמים, הדרישה שיש לנו לטפוח מאופיו המבלבל והכאוטי המתקיימות מטעם הטבע, מוגבר על ידי השינה הרוחנית העמוקה של החברה.
ההבנה שאנו צריכים להתעסק על מנת 'להרוויח את כל החיים', מחוייבת ללכת את כל היצירתיות שברשותנו מחמת. הפיתוי לנסוע קווים בצורה כלכלית, מגלה את אותו טיב המוסריות שלנו, וההכרה במגבלות של העסק, מקרבת אתכם לענווה ולקיום מקצועי יחסים כנה בשיתוף הא-ל.