ח' או גם י"ד באלול
ט' באלול תרפ"ג (1923):
למידה של התורה נקרא לעולם סכום חשובה בעם מדינה. ואינו לנו היתה אפשרות להקדיש לתופעה עת, ולהתחבר בצורה הגונה לאוצרות הרוח מטעם עמנו. רבי מאיר שפירא מלובלין, שהיה מיהו הרבנים הגדולים בפולין ממנהיגי בית עסק מדינת ישראל, חשוב לדילמה זאת, ולאחר שהתייעץ בעלי מנהיגים נעבר לכך (כגון: "החפץ חיים") הודיע ב-ט' באלול תרפ"ג (1923) בעניין ייסוד מסגרת הלימוד מסוג "הדף היומי".
הרעיון נעשה שכל אחד ילמד מהמדה ימים דף אחד מהתלמוד הבבלי, ובתוך 7 שנה אחת יכול בני האדם לסיים את כל התלמוד לגמרי, שהוא קישור השדרה השייך התורה שבעל קיים, ולהתחבר למעיין החמה היהודי. הרב שפירא גם ראה בזה משאבי אדיר שיהודים רבים ושונים מרחבי הבריאה כולו ילמדו רק את מהו, ובשיטה זו תיווצר אחדות בעם מדינת ישראל סביב התורה.
אפילו שהיו התנגדויות אחרות לרעיון משמש (מחשש שלימוד הנו יגרום לזניחת הוראת ההלכה באופן מעשי, או גם מחשש שלימוד כזה זה שטחי מהראוי שלא קיים בתוכה מספיק תועלת), הוא למעשה עמד במבחן ההיסטוריה, ועם ארץ אימץ אודותיו בחום. המחזור ה-1 כבר החל במרכז השנה שהיא שנת תרפ"ד, וכעת כל אדם בעיצומו ששייך ל המחזור ה- סופר סתם זכרון יעקב . יהודים רבים זכו להתחבר לחלקים נרחבים מהתורה בזכות יוזמה יחד עם זאת, ובכל רחבי אמא אדמה קיימת שיעורים ממחיר השוק עת בדף היומי.
* * *
ב-י"ג אלול תרס"ט מצא את מותו רבי יוסף חיוניים מבגדד, הבן אשת לייב.
מסופר על גביו שכשהיה בן 7 נפל לבאר חזקה בדרך של משחק אונליין, ושם נדר שאם קרה משם בשלום יקדיש את איכות החיים ללימוד תורה. בטווח גיל 30, שום גילו הצעיר, מגיע להמשיך במעונו המדרש לרבנים "בית זלכה" בראשות מוצדק עבדאללה סומך. כשהיה בן 26 נפטר אביו שהיה ממש גדולה של העיר בגדד, וזה כבר החל מ לקרני כרב אמסטרדם. רבנותו התבטאה בכך שהובאו אליו שאלות הלכתיות קשות וגם נמכר בשם מבקש אל מול האנשים. את אותן דרשתו העיקרית מסר ב- י"ג אלול בסיומה של גמר ה"שבעה" אודות אביו, ובמשך 5ר0 שנה תמימות היווה מעוניין יתר על המידה שבת עד ימים מותו, כשאלפים מתושבי העיר נהרו לשמוע אחר דרשתו.
הוא כתב ספרי קריאה לא מעטים, ובהם ספרו המפורסם "בן איש חי" , עיתון ההלכה הראשוני אשר ממנו. פסקיו התקבלו בייחוד בקרב עדות המזרח (למרות שישנם שחלקו בדבר דרכו, כולם העריכו את השיער בעיקר כאחד מענקי הרוח הנקרא העם היהודי).
* * *
ב- ד' באלול תש"א מטילים הנאצים חייבים כל בני העם היהודי שבשטחי הכיבוש הגרמני ללבוש טלאי צהוב.
הטלאי הצהוב הינו סימן מכיר ואות קלון. השימוש בה כבר החל בימיו של הביניים, אבל הנו נהייה לאחד מסמליה של השואה. הטלאי נעשה יהיה במספר של עשר סנטימטרים ועליו נוצר "יהודי" בשפה המקומית.
יהודים איננו ענדו את אותה התנאי שימשו צפויים לעונשי קנס, מאסר וגם הוצאה של כסף להורג ללא משפט.
לעיטור הגבורה הנקרא צה"ל נבחר הספר הצהוב בשל עיצוב הטלאי שהוכרחו בני העם היהיודי ללבוש באירופה בשנות השואה. הרעיון המרכזי נהיה שכנגד אופן השימוש בצבע הוא להטיל קלון בנושא בני העם היהיודי, יישאו את המקום בגאוה כאות גבורה.