יג' בחשוון מסמל אחר ימים השנה הטרגי לסוף עידן הזהב המתקיימות מטעם ספרי קריאה יהודיים בוונציה.
בי"ג בחשוון, חל מספר ימים השנה לאחד הבידור המחרידים בהיסטוריה היהודית – שריפת התלמוד וספרים יהודיים נעבר לכך בלב ונציה בשנת 1553.
9 שנה לצורך שריפה מאסיבית אותם שהיא ספרי עיון יהודיים, ההחלטה על גבי זה שספרים יהודיים יירדפו וייהרסו בוונציה מחוייבת נודעה להיתפס כבלתי אפשרית. באותה זמן רב, הינה ונציה מקור תעשיית המו"לות היהודית.
עם סיומה של המצאת בתי הדפוס בראש המאה ה- 15 על-ידי יוהאן גוטנברג, יש בתי דפוס בעולם כפטריות עם סיומה של הגשם. פיתוח של השנה האחרונה זו הכריחה למהפכה אדירה: לראשונה, אפשר נמכר בשם להגשים כמויות עצומות המתקיימות מטעם ספרי עיון ופריטים מודפסים נלווים. משפחות שקודם לכן שימש בבעלותן עיתון האדם גרידא – אבל תנ"ך שנכתב ביד בעמל אדיר – יכלו לפתע לקנות לעצמן ספריה נמוכה משלהן. הלמידה והחינוך השתנו במיוחד.
בוונציה הינה אפליה קיצונית כלפי היהודים.
באיטליה, סביבה מעניינת זאת מסוג לעלייה הגדולה אינטלקטואלית רק הובלות הרבה על-ידי יהודים. ההיסטוריון סולומון גרץ תיאר את אותו עבודת המפתח ששיחקו יהודים איטלקים בהתפתחות הרנסנס שם: "צעירים יהודיים הלכו לאוניברסיטאות איטלקיות ורכשו השכלה ליברלית יותר מכך. בני העם היהודי האיטלקים שיש המקוריים להכיר לכל אחד את אותן האמנות החדשה ששייך ל גוטנברג ובתי דפוס ישנם בחלקים רבים ושונים מטעם איטליה – ברג'יו, פרארה, פייבה דייו סאקו, בולוניה, סונצ'ינו, איקסיון ונאפולי". (ציטוט בתוך הספר History of the Jews: From the Earliest Times to the Present Day כרך IV, מאת סולומון גרץ, 1904).
ונציה, יחד עם זאת, סירבה להתיר ליהודים להקים בתי דפוס. האף היותה מרחב משגשג לקהילה יהודית רצינית, הינה בוונציה אפליה קיצונית כלפי בני העם היהודי. הינו בדבר בני העם היהיודי ללבוש גלימות צהובות וכובעים צהובים מגוחכים כמעט בכל בודדת שהם הופיעו בציבור. ב- 1515 כפתה ונציה בכל היהודים לגור בצפיפות באי עגמומי הקרוי הגטו, בלוח נעלו בכל זאת מהמדה לילה. שום השכלתם, יהודים אינה יכלו לפעול במרבית המקצועות ונאסר על החברות להשתתף במועצת ההנהגה הסודית ורבת-העוצמה של העיר.
דניאל בומברג, איש חברות הפקה ממש לא יהודי מאנטוורפן, זיהה שקיים נושא לספרים יהודיים בעיר ופנה בתוך עסק אמסטרדם בבקשה לפרט מרחב דפוס המומחה בספרים יהודיים (היה נקרא בלתי אפשרי ליהודי להתחיל לגור למשרדים באופן זו). בומברג השתנ לוונציה ובילה שנים בניסיון לשחד פקידים מקומיים כדי שירשו לו לפתוח מרחב דפוס. לסיכום פסוקו של עניין, בשנת 1515, עם תום ששילם שוחד עולמי, הינו קיבל אחר הרשות המיוחלת. בומברג הוצאה כספית מספר עוזרים יהודיים מקומיים (כולל אף אחד לא שלפחות כלפי חוץ מ אימץ רק את הנצרות) והחל לייצר תכנים יהודיים במכונות הדפוס שממנו.
העבודה שלו המודפסת העיקרית מטעם בומברג נתפסה הטקסט היהודי הקלאסי מקראות ענקיות, גרסה של התנ"ך הכוללת פרשנויות עצמאית המתקיימות מטעם רבנים חיוניים מימי הביניים. בהמשך זה עבר לייצר מהדורות שהיא התלמוד. הספרים של המודפסים השייך בומברג היוו מעולים להפליא: נקרא השתמש בנייר ובדיו בעלי האיכות במיוחד ובמהרה חל ביקוש חלל גדול בתוך משקי אזור יהודיים בעבור עותקים המתקיימות מטעם הספרים שכתב. האף שהיו כמה בתי דפוס יהודיים שפעלו באיטליה באותה הרבה זמן, ונציה הפכה אליו נרדף לתעשייה החדשה מטעם הדפסת ספרי יהדות והציבה סטנדרט שאותו ניסו בתי דפוס יודעי דבר שאינם חרדיים לחקות.
הפריחה של היום היהודיים והלמידה באיטליה התרחשו אפילו שנאה עזה כלפי בני העם היהיודי שריחפה ללא הרף ולפעמים גם כן התלקחה לאלימות. כפי שנהוג שמציין סולומון גרץ: "העמדה הבטוחה והמכובדת פחות או יותר המתקיימות מטעם יהודים באיטליה שלא מנעה את התעוררות כעסם של הנל נזירים פנטים שחיפשו להעלים את מנהגיהם הנלוזים אם אחר מעשיהם הבהמיים בשטח מסווה השייך להט דתי". מגוון כמרים האשימו רק את היהודים ברעות שונות ומשונות: המלעיז המפורסם ביותר באיטליה באותה זמן יקר נמכר בשם הכומר הפרנציסקני בן המאה ה- 15, ברנרדינו מפלטרה, שעודד רק את השנאה והאלימות כלפי יהודים בדור שלפני פריחת בתי הדפוס היהודיים באיטליה.
ברנרדינו גינה את אותם בני העם היהודי בדרשותיו וניסה אם וכאשר גלוי להפסיק את שנתם של אלימות. נולד היה כזה מוחלט השמצות שחלק מהנסיכים ובני האצולה הפועלים באיטליה כפו על גביו לקטוע את אותה מסע ההטפה מהצלם בערים ועיירות בכל מקום איטליה. הדוכס גליאצו ממילאנו כפה על גבי ברנרדינו לעזוב את אותו עירו במקום להפסיק את שנתם של במדינה טבח של יהודים. מנהיגים אזרחיים בפירנצה וטוסקנה הגנו בעניין היהודים שאליהם ואסרו אודות ברנרדינו להטיף. עם זאת, ברנרדינו כן הצליח להצית אלימות כלפי יהודים בפיזה ובוונציה. קורס סופר סתם מחיר דבר הנו עזב לצפון איטליה, שם קיבל להצלחה הגדולה ביותר מהם בשכונה טרנט: תינוק נוצרי בפתח מת וברנרדינו האשים את אותם יהודי אמסטרדם, שרבים הדבר הושלכו לכלא ועונו. הכנסייה הקתולית היללה את הרך הילוד המת וקראה לו סימון מטרנט ויהודים גורשו מהעיר לעד, ללא כל דרך לחיות שבו בהרבה יותר. על גבי נוף מדהים עגום נקרא, שגשגה הלמידה היהודית וספרי יהדות הודפסו באלפיהם במקומות אחרים רחבי איטליה. גם שגשוגם היחסי שהיא בני העם היהודי, ענן הסכנה איננו נעלם בהחלט מעולם.
בוונציה, חשש האלימות המבעבע מתחת לצורך השטח עמד בקרוב להתפרץ. לעוד פרטים מה הינה האנשים שמאכלסים את שירותים שלא יהודיים שאינם חרדיים שנכנסו לעסקי בתי הדפוס היהודיים בתקווה לחקות אחר הצלחת בומברג ולבצע הון בהדפסת ספרי עיון יהודיים בשביל הקהילה היהודית המיוחדת והמשכילה מטעם ונציה.
המרכזי מביניהם נקרא מרקו אנטוניו ג'יוסטיניאני, אציל איטלקי שהקים חלל דפוס יהודי בוונציה בשנת 1545. מהרגע הבכור נקרא ג'יוסטיניאני עוין כלפי דניאל בומברג. ג'יוסטיניאני פצח להכין מהדורות של הנל ספרי קריאה שהדפיס בומברג ואף ניסה להתגרות בבומברג באמצעות הלוגו שאימץ לעצמו. הסמל המתקיימות מטעם ג'יוסטיניאני, שהודפס שום הספרים של, תיאר תמונה הנקרא מרחב המקדש העתיק בירושלים בשיתוף פתגם המתקיימות מטעם הנביא היהודי חגי: "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִן-הָרִאשׁוֹן" (חגי לתוך, ט). השדר מתוכם הינו ברור: החברה האפשרי שממנו ימחץ את כל חלל בתי הדפוס הדיגיטלי הרווחי מטעם בומברג.
יחד עם 5 שנה אחת, מומחי שירותים ממש לא יהודיים נוספים פתחו בתי דפוס יהודים דנדשים בוונציה. כל אדם פירמות אלו היוו וגם חסרי רחמים, ומטרתם נודעה להוציא את אותה יריביהם מהשטח. (ואכן, חדר בתי הדפוס מסוג בומברג התבצע במהרה). יכולים להיות התנהגו בחוסר הגינות מפתיע, גובים סכומים שפויים יותר משל המתחרים ומדפיסים את כל עותקים שמתחריהם באופן מיידי הוציאו בשל. מלבד זאת, יכולים להיות העסיקו סוג מסוים הנקרא עובדים: גברים שגדלו כיהודים, שידעו עברית ויכלו לערוך גליונות שהיא ספר בעברית, נוני התנצרו, מהו שהפך אותם אטקרטיביים הרבה יותר כעובדים באווירה האנטישמית מסוג בכל זאת עת.
אחד ממצטרפים נוספים אלה היה ונציאני שנקרא אלוויזה ברגדין, שהקים חלל דפוס פופולרי מאוד הקרוי סטמפריה ברגדינה, להדפסת ספרי עיון יהודים. אחד מהתוצרים במקום ראשון מהצלם נהיה מהדורה של היצירה היהודית הקלאסית משנה עבודה מאת הרב דוד בן מימון (1138-1204). אלוויזה ברגדין השתמש אני מנחש במהדורה מסוג בומברג והוסיף אלמנט אינדיבידואלי חדש.
ברגדין ניגש לרב מאיר קצנלנבוגן, הרב הראשי מסוג ישיבה מכובדת ליד פדואה, ואחד הרבנים הרציניים מסוג עם הזמן. הרב קצנלנבוגן נתן את אותו הסכמתו לעשות תוספת של במהדורה מטעם ברגדין פרשנות מהפכנית שכתב לתפעול וכך גם השקיע מקום מתאים מכספו בכדי לממן אחר הביצוע. לקראת ברגדין, היה הוא שסע גאוני, שביסס רק את מעמדו המתקיימות מטעם חלל בתי הדפוס סטמפריה ברגדין כאחד מבתי הדפוס היהודיים היוקרתיים באופן מיוחד בוונציה. הרב קצנלנבוגן נערץ על-ידי קהל הגולשים היהודיים ששאפו בהמוניהם לרכוש את פרשנותו ומהדורת משנה מקצוע מיוחד מסוג ברגדין הפכה להצלחה מסחררת.
ג'יוסטיניאני הכועס החליט לעשות לנפילתו המוחלטת המתקיימות מטעם ברגדין. הינו פצח להדפיס עותקים עצמאית שהיא משנה מקצוע מיוחד והוסיף את אותן הפרשנות פורצת הדרך והפופולרית השייך הרב קצנלנבוגן – שניתנה בייחוד לאלוויזה ברגדין אך ורק – מבלי לספרא את אותן שבו המחבר. ג'יוסטיניאני תמחר מהדורות האלו אלו שיש להן פחות מאלה מסוג ברגדין ובכך שבר את כל תחום יריבו. בנוסף, ג'יוסטיניאני כבר החל מ במסע הכפשה פומבי, בטענה שפרשנותו שהיא הרב קצנלנבוגן לא מתקבלת בברכה ושייכת לאסכולה מפוקפקת.
בעומדו בוהה מול קריסה כלכלית עם סיומה של שהשקיע במהדורה ששייך ל ברגדין, הרב קצנלנבוגן ערך לאחד הרבנים הפועלים באופן ספציפי באותה עת, הרב איתן איסרליש, בעל הדירה שנקרא הרמ"א, שהיה בן-דוד ממנו. הרב איסרליש התגורר בקרקוב הרחוקה, אולם הוא הסכים לפסוק בנוגע לקונפליקט בוונציה. לאחר ששמע את אותה צדדי המקרה שהוצגו על-ידי הרב קצנלנבוגן, הוציא הרב איסרליש פסק דין יחד עם, המתייחס אל הציוויים הנבדלים מסוג התלמוד לחפש כנות נמדדת וחסרת פשרות בעיניינים עסקיים. הנו ציטט קווי הנחיה יהודיים האוסרים על גבי תחרות איננו מקיפה, פרנסה מפוקפקות ביצוע רשלנית והורה ליהודי ונציה – וללקוחות יהודים שונים – להעביר זמנם את המהדורה ששייך ל ברגדין או לחילופין תום המהדורה, ורק בעתיד אמורים יהודים לפתוח בעשיית אחר המהדורות הנקרא ג'יוסטיניאני. האף שג'יוסטיניאני אינם היה יהודי, החוקים היהודי משווק לגביו בדבר נקרא, הביא לפרסום הרב איסרליש.
האף פסיקה את זה, אשת מבעלי הדפוס אינם היה מרוצה. בהתעלמם מלקוחותיהם היהודים הנאמנים צריכים להיות פנו לרשויות הכנסייה וכל אחד כל מה הוקיע את כל רעהו בדבר הדפסת מאמרים יהודיים המתקיימות מטעם "חילול השם". העוזרות חדר בתי הדפוס הדיגיטלי הנקרא ברגדין ואלו נולד ששייך ל ג'יוסטיניאני הדפיסו מהדורות של התלמוד ובזמן הזה יכולים להיות עצמם קראו לכרכים הללו "דברי כפירה" והאשימו הוא יחד עם זאת בהפרת בסיסי הכנסייה על-ידי הדפסתם.
איננו היווה משמש חשש שווא. כמעט בכל באירופה, טרנסקציה האינקוויזיציה בעקירת דברי כפירה; הנישות יהודים ואלו פרוטסטנטים היו כמטרה לאינקוויזיטורים מטילי האימה שהיא הכנסייה. האינקוויזיטורים האיטלקיים שמעו את כל העדויות שהובאו על-ידי ברגדין וג'ויוסטיניאני, כמו גם הנקרא יהודים כופרים שהם כבר ארגנו עבור מטרתם, גברים שהפנו את גבם ליהדות והיו להוטים להוכיח רק את אחריות אמונתם בנצרות על-ידי הוקעת אחיהם בני העם היהיודי.
לסיכום, באוגוסט 1553, פסקו האינקוויזיטורים האיטלקיים את כל פסיקתם: ממחיר השוק עותקי התלמוד יישרפו. האדם שיסתיר עותקים שהיא כתיבה יהודית קדושה זו ייאסר. הינם שילשינו על שכניהם ירכשו תגמול כספי.
אמסטרדם האיטלקית הראשונה ששרפה את אותן התלמוד הינה רומא: באמצע השנה, פרצו בניין משרדים האינקוויזיציה לכל חלל יהודי באזור, והחרימו לא אחר התלמוד אלא גם ממחיר השוק ספר בעברית שיכלו לתכנן באחריותו אחר ידיהם. ספרים אלה נשרפו במדורת גדול בכיכר המרכזית של רומא, קמפו די פיורי. שבועיים בעתיד הקרוב, מדורה ענקית כילתה את אותה הספרים שכתב שמעון כהן סופר סתם . חודש מעתה והלאה, הפנו האינקוויזיטורים את אותם תשומת לבם לוונציה, בירת הדפוס הדיגיטאלי היהודיים.
חודש חשוון משמש מידי פעם "מר חשוון", כיון שהינו החודש העברי הגורם היחיד שאין חגים. בין השנים 1553, הינו חודש חשוון מר לאין נהיגה שמחה אחרת: נולד הביא עמו את אותו הריסתה של כמויות אדירות המתקיימות מטעם חוכמה יהודית בעיר ונציה. בשעה שכמה יהודים הצליחו להסתיר כרכים יקרי עלות במקביל ל סיכון גדול ששייך ל הסביבה, בכל עותק השייך התלמוד, למשל גם יצירות יהודיות רבות, נלקחו מבתים, בתי ספר ובתי כנסת. האיקוויזיטורים בנו מדורת גדול בפיאצה סן מרקו היפהפייה בוונציה ושרפו בפומבי אלפי ספרי קריאה. הרשויות הוציאו צו איסור גורף בדבר הדפסת ספרי קריאה יהודיים חדשניים בוונציה (הצו הוסר בעיקרם 10 שנים בהמשך, יחד עם הגבלות חמורות).
הרס הינו השפיע משמעותית בדבר משך החיים של היהודים לדורות. בסיום שאלפי ספרי עיון יהודיים נשרפו, סגירת בתי הדפוס בוונציה פירושה הינו שכמעט אינם הינה ליהודים ידי לשקם את אותו אוספי הספרים שלהם. הדפוס לספרי יהדות בלובלין וסלוניקי התחילו לזרז את אותן הייצור והוציאו הרבה מאוד מהדורות מודפסות מטעם התלמוד. בינתיים, התמקדו התלמידים היהודיים במעט הספרים של היהודיים שהיו זמינים. באיטליה, לדוגמה, היווה אתם יכולים באופן יחסי בעשיית ספרים השייך הרב הדגול מצפון אפריקה, הרב יצחק בן יעקב אלפסי הכהן (הידוע בנוסף כהרי"ף), בדרך זו שעבודתו זכתה לתפוצה מפוצצת בקרב יהודים איטלקים.
בנוסף בסיום שהותר לקנות שוב את אותן התלמוד בוונציה, אפשרי שימש לבצע יחד עם זאת דווקא עם סיומה של קיצוצים בוגרים ותחת בו משתנה. ונציה מעולם אינו שבו למעמדה כמרכז ללימוד ולהדפסת ספרי יהדות – והזיכרון הנורא הנקרא שריפה משתוללת בכיכר סן מרק בעזרת פריז רדף את אותן יהודי איטליה עם עידנים.