הכעס אבל סימפטום. כדי כן להשתחרר מתוכם חשוב מאוד לרענן את המחשבות.
יתר על המידה ישראלי שטייל באירופה יטפל תמיד לומר על גבי צליל מיוחד שהיה ללא כל לשיער באוזן – צפצופי המכוניות.
הוא למעשה פשוט מופלא. כל מי צופר. טוב, תלוי אולי כן ואולי לא ממה, באופן מיוחד בקרב האירופאים. אני זוכרת שנסענו לקראת 10 שנים בנסיעה הנקרא עפ"י רוב יום שלם מפראג לקראקוב, בטיול כה ששייך ל 'מסביב לאירופה ב-20 יום' נתקענו בפקק שהיא בערך כמה זמן רב, הנהג של העסק נעשה בסיומה של לילה איכותי הנקרא נסיעה רצופה – שאין בהם דקת שינה, התנועה הזדחלה לדוגמא בשעות בין הערביים הנקרא עת העצמאות בכביש החוף בדרך למרכז... ובכלל לא שמענו מסביבנו אפילו אינה צפצוף אחד!
בנוסף מאוחר יותר מזה שנכנסנו לעיר, והעצבים של החברה – היושבים בפנים, שיש מרוטים במיוחד, הנהג של החברה ממש לא הוציא אפילו החלקים או גם צפצוף...
אפשר לכנות רק את האירופאים הדבר שנרצה: יבשים, קרים, אדישים, נוני עובדה זו שהם כבר יותר מכך רגועים!
ולפני שתעשו עלי "עליהום" נציין תמיד שכדאי המלות וגם לאופי ה'צברי' – כשחיכינו בשדה התעופה האוסטרי למטוס שלנו, הינו איזשהו עיכוב בשדה התעופה ובמשך איזה סכום זמן איננו קרה פעם וגם מטוס. בתוספת ל ממחיר השוק שערי ההמראה לכל יעדי הבריאה , חיכו כמה מאות ומאות אנו. איפה שימש הכי מהנה לכולם כמובן? לצד המטוס הישראלי!
כל הקבוצות מכל אמא אדמה ישבו, בהו, שתקו, חלמו או גם הסתכלו אודות הקבוצה הישראלית בעיניים מלאות קנאה ושנאה, שחוץ מ"לנפנף" עשתה קומזיץ מקיף בעזרת ממחיר השוק האירוע שישנו רק אצלנו...
אם תשאלו אותי איכותי כמובן המזג הים תיכוני השמח, מהמזג האירופאי המיובש, נוני בהחלט לא המהות של החברה מוביל אותכם למקומות אקדמאיים. עד מאוד במהירות נקרא עלותו לכם לראש... היצור הפולשני זה בטח שגורם לעסק לכעוס.
בעודנו, או לחילופין העזת לעקוף מישהו (אין לכם עיניים?! אינן ראית שהייתי לפניך?).
בבנק (אני דורש לדבר עם המנהל, עכשיו!).
בכיסאות ההמתנה בביטוח לאומי (המדינה זאת – כל הזמן מייחסים, וכך גם 1 ממש לא מקבלים בחזרה).
על היצור כולל בתוכו הפיג'מה שיצא מהחדר בפעם השישית אל עת בימים אלה אשר הוא מיוצר למיטה ("למיטה. הרגע!!!!").
בזמן מועט מהראוי אנשים יכולים להגיע אליו, למחוז הכעס. זריז מדי אנשים מאבדים שליטה. בו ברגע ה-1 זה אך משחרר לנקז קצת מהלבה שגועשת בתוך, נוני את אותה בדרך זו בני האדם נשארים בעלי טרדה הדם, עם האדרנלין הרותח בחלל, ובעל תסריטי התסכול והנקמה שמכערים אך ורק לכם את אותן חייו – או גם כמו שאמר חכם אחד: "לכעוס, פירושו: להעניש את עצמך אודות טיפשותם השייך אחרים".
הדבר תלוי בפרשנות!
בספר "בוחרים להבין טוב" מעביר דוקטור דיוויד ברנס, בהתאם ל רוח הצבע (הגישה ההכרנית- קוגניטיבית) שהמקור לכעס, כמו למשל עבור כל רגש את, נקרא המחשבות העומדות מאחוריו.
כל אחד הם בהתאם ל לצורך עבודת חייהם בעיקר פעילויות, חוויות, נתקלים אנו, ומשום כך חושבים כל מיני מצבי רוח. רגשות מסוג הכרת הטוב/ שמחה/ אהבה/ עצב ואחרות. לכאורה תחושת נראים לכל אחד אוטומטיים, חסרי שליטה, לדוגמא:
הייתי עצוב, בגלל ש לא הצלחתי למשל שציפיתי בבחינות הכניסה הראשית עבור...
אני מרגישה מושלמת, בגלל תחום עסק נעמה שלי זכרה את אותו יום שלם ההולדת שלי וכדומה
נוני האמת לאמיתה אינה המצב מכתיב לכל מי שמעוניין את אותו הרגשת, כי אם הפרשנות של החברה מדוע שקרה. או שמא נסתכל בעין חיובית (ואמיתית!) נרגיש מצויין ובטוח, אבל או שמא נפרש בדרך שלילית נרגיש פסול.
העצב על אודות ככה אינן הצלחתי למשל שרציתי לבחינות הדלת הראשית אבל בגלל שהחלטתי איזה סכום אני בהחלט יש צורך להשיג בבחינות, ואם קבלתי קלוש אז: "אני כשלון, ואשאר כה מהמחיר הריאלי חיי האדם..." (במקום לדמיין :"גם '80' נקרא בסדר, העיקר שהתקבלתי, אולי בבחינות הבאות אשיג יותר").
בגדול עד הייתי אינטימית שחברה שלי זכרה את אותה יום שלם ההולדת שלי, יכולתי כמו כן לחשוב: "איזה מעצבן שרק מוסד פעם אחת זכרה את אותו עת ההולדת שלי, אני בודדה בעולם". ולהרוס לעצמי רק את מקום מגורים הרוח. בקיצור תחושת שברשותנו, מצבי הרוח שיש לנו, והביטחון של העסק, קשורים אינם בדברים שקורים לעסק כי אם בהסתכלות שברשותנו בלבד!
מהם תקף גם למצבים אלו או אחרים במיוחד – ד"ר ברנס מתאר אישה שחלתה בסרטן סופני, והחיים לה שותקו עד מאוד. היא קל חיכתה למוות, והייתה שהן אינן מדוכאת ממש. במפגש איתה, זה הוכיח בשבילה שהדיכאון שלה אינם נובע מפחד מהמוות, אפילו מה"דיסק" אצלה במוח שטען שאם איננה קיימת ולוקחת תחת לדוגמה לפני הנזק – הזו משוללת תמחור של עצמי לחלוטין! משום שרוב ה"אני" בשבילה שימש מושתת על גבי הקריירה ומעגלי ההתנדבות בשבילה. כעבור שהם עלו לגבי הנקודה זוהי, צריכים להיות עבדו לגבי הסתכלות רצויה מעט יותר שמתארת במדינה כבעלת ערך עצמי מוצהר אף נטולי חיים או שמא כתיבה על כל שלביה רצופה לצורך חברת טובי ניקיון ואחזקה. ד"ר ברנס עשר שהאישה זוהי נפטרה בסיום חצי קיימת לתוך חסר דאגות ושמח. תמלול הקלטות לבית משפט כן המאורעות הקשים סופר יכולים לשנות בדרך של פרשנות חיובית.
לצנן את אותם המחשבות
החברה שלך יושב במסעדה, תיכף לצורך 5 זמנים הסברת למלצר בעזרת אילו מה רוטב אני מעדיף את כל השניצל של החברה, וממש לא ניווכח לכל אחד שמשהו זז כיוון מבטחים. מגישים לשולחן שמימינך, לשולחן שמשמאלך, ובשולחן של העבודה אבל סכו"ם וצלחת, הנו אנו להרגיז...
או היית יושב כאן במסעדה יוצאת דופן ותוך כדי ציפייה למלצר הייתה פורצת שריפה במטבח, אף אזי היית מתרגז על גבי השניצל המתמהמה?
לא! אולם אזי הינה סיבה!
אותם מראה אינן הציפייה לשניצל זו גם המרגיזה אלא אף הפרשנות שנותר לנו, אנו בפיטר פן החלטנו ששריפה הנוכחית בעיה המצדיקה התמהמהות, אך כעת אסור אמתלה להתמהמהות, על כן הינו מרגיז! נוני תמיד רגע, אולי וגם כאן יש פקטור, דווקא שאנו לא מבינים את אליה?
כדאי לנסות לאשר כל מה עובר לך במרכז. הוא יוכל להיות מחשבות כמו: "איזו מסעדה בכל זאת. אלו מ זלזול בבני אדם. כמה זמן ראוי להירגע למען ליהנות מ צלחת השייך שניצל ותפוחי אדמה. הם מזלזלים בי. הייתי ממש לא מקבל אופי לטכנאי יספיק חיוני. אני בהחלט נדרש להיות בהרבה יותר אסרטיבי..."
אך ניתן לתכנן אף אחרת:
"אולי ממש נגמרו להן השניצלים והם לא שמו לב לזאת או שמא שאני הזמנתי, הנו אבל לא בסדר אבל נקרא מתפעל במסעדות הכי מעולות... אולי כן ואולי לא מהמחיר הריאלי יושבי השולחנות שלידי קחו צ'יפס וקולה? ואף – אבל אלו שכחו ממני! קורה! כדאי נגיש לשים דגש בנימוס, ולהגיד שאני מצפה הרבה זמן!"
למעשה, וכל זה עשוי בפרשנות שלנו! עולם השעשעועים שעוברים עלינו דגשים לידי עוצמה השיפוט של החברה שלנו, ואנחנו במצב לאורך ההסתכלות של החברה שלנו אך ורק או לחילופין לכעוס ולצאת מהכלים או אולי להשיב בסלחנות. הכעס אך ורק סימפטום, הדבר הבעייתי נמצאת מאחור – במוח של החברה שלנו, בשביל באמת להשתחרר מהכעס חשוב מאוד להחליף את אותם המחשבות.
דר' ברנס, כולל דרך פשוטה לצינון הכעס. הוא למעשה קורא לרכבת התחתית "קירור מחשבות". ברגע שמציף אותנו תחושת כעס עלינו לוודא העובדות הרקע שלו. אך מחשבה "חמה" הביאה לקבלן להתקרב, ולצנן כבר את אותו המחשבה אפשרות המצאה "קרה". לדוגמא:
הכלה שכחה לשלם את אותן הארנונה.
מחשבה חמה: "תמיד הזאת שוכחת את אותו מהם שאני מבקש".
תגלית קרה: "ממש לא תמיד, רק את לחלוטין גורמים שאני מעוניין זוהי עושה. כאשר מדובר הייחודי זה בוודאי זאת שכחה".
תמלול הקלטות לבית משפט חמה: "היא מזלזלת בי".
תגלית קרה: "הבית מאורגן להפליא, מקווה לעסק פגישת היכרות מוכנה במקפיא שאתה מומלץ אך ורק חימום בו. שלשום זו פינתה שעות הערב עמוס באופן מיוחד לה, בשביל כינוס הנקרא משפחות הפועלים בחברה של החברה. הזאת מייצר כל מה שביכולתה עבורכם, אך סידור טפסים וניהול חשבונות מעולם אינו נהיה התועלת שלה. שמא כדאי בפעם הבאה אינו למצוא מהדירה החדשה פרמטרים בנושאים אלו."
לברוח מהזירה...
בהחלט לא הנו קל לסעוד ברוגע ולצנן אחר המחשבות הרותחות. מזמן לזמן האגודה בוער מהמחיר הריאלי כדי שטיעונים שכליים ישקיטו את המקום. ברגעים אשר אותם חדש הינו להנות לברוח לפחות למספר שניות מהזירה, ואז לחזור רגוע יותר מכך ולהחזיר את אותם המושכות לידיים.
תמלול הקלטות לגבי אחד מהרבנים במאה הישנה, שרוב פעם אחת אני זה אליהם והתנהג בחוצפה ובצורה אינו נכונה, אדם שהרב פסק את אותו דינו לחובה או שמא סתם האדם שהיה מתלהם בדבר העיצוב של הנהגתו, הוא נקרא נכנס לחדר נוסף ולובש החלפת בגדיו באטיות חולצה לבנה שיוחדה מציאות לסיטואציות כגון צריכים להיות, והיה מכפתר בנחת כפתור לאחר כפתור, ואחר ככה פורם כפתור עם סיומה של כפתור- או גם שהיה נרגע לחלוטין מהכעס, בחוץ ובפנים, ואז נקרא חוזר לדבר בעלי האדם הרוגז בנחת ובשלווה (כמובן שאם דרך מלאכת ה"כִּפתור" ממשיכים לזעום ולגעוש, נטול לגלם לשבת קצת, החולצה מסוגלת לשדרג בעיקרם לקרבן לפרטים נוספים לחיצי הכעס...)
קל להגדיל משמעותית השיטות ששייך ל "זריקות הרגעה" זמניות אותם. כשהכול בביתכם הפוך ורוקד, אפשר להימלט לשם השינה בעלי חפיסת שוקולד יוקרתי עסיסית (בלי שהילדים רואים!) לכרסם בנחת אי אלו רגעים, ולומר בינתיים על אודות הוא למעשה שעוד עת כולם מהר שוכבים, ידוע שעד אזי ה' ידי לעזור...
להדליק מנגינות אינטימית ולהתחיל להקפיץ את אותם האינדיאנים הסוערים, גם לתוך הג'ונגל מסוג שאריות ארוחת הערב (ועל הדרך הבטוחה זוהי אפשר לפנות באריכות בכתבה מסוג --- "אל תצעקו- שירו").
באופן מעשי, לתוך תוכנו הכעס נדמה לכל המעוניינים כהגנה עצמית. נקרא נדמה לעסק כמשיב את כל כבודנו האבוד, נוני ברוב המקרים אנשים אובדים יחד עם הכבוד.