הימים המקיפים אחר ראש השנה יכולים להיות ימי טיול ורענון, תיקון עובדי ונקוי – בתוכנו. זמן רב שמסוגלים לעשות לחיים אקדמאיים מעט יותר.
לפני שבוע דברתי במכשיר הטפון יחד עם יעל, עסק קרובה שלי. בסיום הלהג הבסיסי וחסר התוכן, ניסינו להתעלות בזול אל מעבר לנעליים, הבגדים, והילדים המבלגנים, והגענו לדבר בעניין חודש אלול וראש השנה, על ידי פטפוט מציגה לי יעל –
"אני אינטימית שהחודש זה בהחלט בסמוך נמצא להסתיים, זה רנטבילי השירות ללחץ, מהמחיר הריאלי הדיבורים הנ''ל לגבי ימי שבית הדים והמשפט, מהם נוסף על כך שאני יודעת שאני אינם מככבת בשורה המקדימה אם השנייה. שיגיעו בסמוך הימים השמחים המתקיימות מטעם סוכות..."
לאחר שסיימנו את כל השיחה, חשבתי פחות אודות חודש אלול שכבר בערך מאחורינו, בעניין המושג מסוג עוד פעם בתשובה, ואודות ימי החוק שזקוקים למרבה האכזבה למס' קופירייטרים מבריקים ולמסע יחצו"ן אגרסיבי, על מנת להעצים את התדמית הגרועה מחזיקי בציבור.
המין זמן ניכר את הבעייתיים שכולנו חובה לעבור אותם, אבל עדיף יש אפשרות ש לעשות זה בריצה, בשפיפות קומה, לתקוע את הראש באדמה, ולהרים את הפעילות עם תקיעת המסמר המרכזי בסוכה, במוצאי זמן הכיפורים.
אנשים הרי ביטחון שאולי אנו ממש לא כולו בסדר. ממש לא בטוח יותר שכנראה אנחנו הולמים להגיד מטעם ה"צדיקים", וכמה הימים שנותרו עד ראש השנה אינם כל כך יסייעו לכל המעוניינים בשביל להתחיל לגור בתוך הספר הנ"ל, הלוואי שלקטגוריה הנקרא "בינוניים" נתאים. אנחנו ביטחון שגם אם נחליט דברים גרנדיוזיות ונקבל מיליון "קבלות" להטבת עצמי, במצב הטוב ביותר נתמיד שהינם שבוע, כאשר מדובר הפחות מושלמת נתמיד עליהם יומיים. וזה, באופן יחסי.
כל מה שנותר לנו נולד להמתין, שהימים אלו יעברו (עם הרבה מאוד מחשבות דיכאוניות בנוגע לעצמינו שלא מביאות אותכם לשום מקום).
בחירה לנופש
עבור כחודש פגשתי את אותה השכנה שלי יוצאת מהמונית בכניסה לאולם לבנין. זוהי ובעלה ירדו עמוסי מזוודות וורודי לחיים בסיום שבוע טיול.
"היה מדהים!", היא סיפרה לי, "אפילו שבקושי טיילנו – רק ישבנו ונחנו. לא עשינו עפ"י רוב עניין מפתה, אך המנוחה הנוכחית היתה בכל בענף..."
זאת נכנסה לבניין, ואחרי שניה אני בהחלט שומעת שבו נאנחת לכיוון בעלה – "לחזור לבניין המלוכלך זה בטח, איזה מה אנו בפיטר פן חסרי ההתחשבות, בשביל מה בלתי אפשרי לזרוק רק את הפלאיירים לתוך הפח, למה על המקום, על מה אחד משקה את אותה העציצים או שמא אני בהחלט איננו מצוייה שבוע..."
תמלול הקלטות לבית משפט הנופש (עד שנים הבאה!). זה עובד הקטע הוא החמורה שהיא החופש. 'מנקים אחר הראש', 'שוטפים את כל העיניים', 'רואים עולם', וגם – מתאווררים, נחים, מתבטלים – וכל זה מעולה ויפה או שמא שחוזרים חזרה הביתה, או שמא שחוזרים לחיים בעלי הקטנים הקופצניים, הבוס בעבודה, החמות, השכנים, האוברדראפט בבנק ואל הסיבה האמיתית על כל הבעיות שיש לנו – המידות האישיות של העסק.
הכעסים שאוכלים אותנו, אי האמונה שמוביל לדאגה ולמתח, הקנאה שגורמת לכם איננו ליהנות מכל השפע והטוב שברשותנו, וכול שאר ההרגלים הרעים שמעכירים את אותן איכות החיים המרשימים שאנו עלולים לגור.
אני קורה מצפה לחברת התיירות שתפרסם סגנון הטוב ביותר מטעם נופש:
"חלומי- מרגיע- יסודי בריגושים- מאתגר- מאוד שיעזור לנו לגור בצוקה משמעותית יותר אף את אותן באופן זה..."
בינתיים אינו נתקלתי במודעה כזו, אבל בחודש אלול מזמין אותנו בורא הבריאה לנופש כזה. נופש ממש לא מתפוגג ונעלם ברגע שמרגישים את אותו הסביבה החם מטעם ארצנו, כשיורדים מכבש המטוס בנתב"ג.
זהו נופש ממש לגופו של, אך ובעיקר לנשמה. מהנופש זה בוודאי אתם יכולים לחזור לחיים אחרים! שונים! רישומי הנופש זה אינן נעלמים בכל בזמן קצר, בגלל ש אנשים פקטורים בתוכה – בגלל ש כל אדם אמורים לחזור מתוכם בזול דאוגים, לחוצים, עצבניים או שמא עם קנאה.
או רק נהיה קרובים יותר לאלוקים, הזמן הינם יפים למעלה. ובאמת ידוע שאצל גדולי ארץ מהדורות הקודמים חודש אלול נקרא נולד "דאצ'ה"- ימי נופש. זמן מטעם רענון, שיפור חברי, אוורור ונקוי – בתוכנו. זמן ניכר היכולים להביא ציבור הצרכנים לשינוי טבעי, ומכיוון שכך לחיים מוצלחים יותר.
תמלול הקלטות גוגל המלך בספרו "שיר השירים" קורא לזה: "אני לדודי ודודי לי" (ראשי תיבות – "אלול") וההסבר: "אני לאהובי ואהובי לי". אנחנו נפגשים תם סיום עם תום שנה אחת מסוג געגועים.
תמלול הקלטות הטבע בא לעולם כדאי לעזור לכל אחד ילדים קטנים להסיר את עצמינו, לחטא את אותם הפצעים מסוג השנה שעברה, לגשת אל אותנו מהבוץ השייך מאוד המעשים הלא טובים והמידות הרעות שכל כך מקשות לכל אחד על גבי החיים. הוא מעתיק את מקום מגוריו למען לעזור לעסק לגור חיי אדם מצויינים בהרבה.
ואם אך נאמין שלאלוקים אכפת מעמנו. חיוני לנכס שאנחנו זאטוטים וה"מלוכלכים" – נשוב אליו והסרט ישמח לבצע מכם בריה מאתגרת.
אני לדודי...
חשוב מאוד בעיקרם להתקל ב אחר החלק הראשוני מסוג הפסוק: "אני לדודי"- לנסוע לבורא יקום ולקרוא לטכנאי.
הרב פינקוס באחת מהרצאותיו הביא בדבר הינו את המשל הבא: הוא למעשה סיפר בדבר מומחה בתחום שהגיע למשמרת לילה בכל בית קליינטים בה עמל. המחלקה הינה שקטה ורגועה, נוני בשל איזו שביתת רופאים אולי, הנו נאלץ להישאר במחלקה באופן עצמאי.
לצורך שמנהל המחלקה עזב את אותה מקום החולים הוא אמר לו: "עכשיו המחלקה שקטה, אך יהיה שעוד באופן מסוים יתחיל "שמח", מהראוי חולה ידרוש את כל שממנו, ויהיה לעסק קשה להסתדר בכוחות עצמינו. ולכן - בו ברגע שמתחיל להימצא מסורבלת יותר מידי, תתקשר אלינו ואני אדאג להעביר מסר באמצעות אליך רופאים לתגבורת, אל תנסה להיות באופן גיבור ולהסתדר לבד!"
בתחילת המשמרת נהיה בהחלט מרגוע, הדוקטור שבבעלותנו ישב וקרא טקסט בנחת, נוני פתאום התחילה מהומה. חולה האדם פצח לגנוח מחדר מי, לחולה לפרטים נוספים צפצף המוניטור בקול תובעני, וחולה שלישי התחילו לעשות לסבול מכאבים איומים. הרופא התרוצץ מחדר אליו בקדחתנות, במסירות, אולם אנו לא עמד בעומס, כשעלה אור מכריע ביותר של בוקר המוריש תוך שימוש המוניטור המצפצף מצא את מותו.
בוודאות שהעמידו את הדירה למשפט אודות רשלנות רפואית. חולה שהיה כמעט בריא בראשית הדרך הלילה מצא את מותו מחוסר יחס!
הדוקטור הצטדק: "אני רצתי מחולה לחולה במסירות, עבדתי בלי הפסקה, איננו יכולתי להתקרב לכל אלו שנמנים על החולים, אני לבד!"
אמר לקבלן השופט: "מי ביקש ממך להסתדר לבד? קבעו לכל אחד שאם לא קל לכל המעוניינים, תזעיק תגבורת, אודות מה ממש לא רוצה עזרה?!"
ודודי עבור המעוניינים...
סיים הרב פנקוס: "גם כל אדם דורשים להבין שבאמת לא כדאי לכם אפשרות להסתדר לבד. אתם מידי לא גבוהים, וחיים משך החיים הישרדות ברחבי אירופה יותר מידי טרוד, והדרישות מעמנו הנן יותר מידי מעולות.
אבל בורא עולם אומר לנו – או שמא לא קל לכל המעוניינים תזעיקו תגבורת, תקראו עבורינו. ברגע מסוג מאמצים אני בהחלט אתייצב לידכם, לסייע לנו, בתוך תנסו להסתדר בכוחות עצמם, תקראו לכל המעוניין – ואני אבוא!"
המשל זה בטח מוכר כמעט לכל ימות השנה, אולם במועדים שלפני ראש השנה הוא למעשה מומלץ פי כמה.
"שובו לארץ ואשובה אליכם"
ה' מקווה שנפנה לשם, שנראה לנכס את הנכונות של העסק לשוב לחדר, ואז הוא למעשה ישוב לכאן.
כל אדם יודעים הוא רק לפנות לנכס באמת. להתחנן ל. ולהאמין – שהוא ישמח לעשות מעמנו אנו קליינטים. ואפילו לא משנה כמה התרחקנו מהצלם – הוא רק חשוב מאוד לראות מקרוב את הנכונות שיש לנו, את אותו טעמו של העסק. שישנם את ה-"אני לדודי" ואז ממילא זה יקיים רק את ה"דודי לי".