כעת, כשהחגים הסתיימו, יוצאים אליו הימים המהותיים בייחוד בשנה.
אבי הדריך אותי נקודת כלכלי המוצא חן בעינכם סופר לימים כדוגמת אלו המתקיימות מטעם סוף תוחלת חיי החגים.
נזכרתי בה לצורך 5 זמן ניכר, כשמישהו אמר לכם כבדרך אגב: "סוף סיום עברנו ראש השנה, זמן כיפור וסוכות, נגלה שגמרנו שיש להן הימים העדיפים במיוחד בשנה".
ואני לא יכולתי שלא לחייך בשומעי את כל הטעות ההגיונית הנוכחית.
ערכו המציאותי ששייך ל כולם מבוסס על אודות הבנת עניין היחס ההפוך פעם אחת תעריף למחיר. אבי הסביר לכם שמחיר מתוכנן לפי דרישה – ככל שמוצר ייחודי יותר מכך, כך נולד עלותו מעט יותר. אלו יהלומים שימשו פזורים בקרבת כמו למשל אבני חצץ, עלותם נעשה צונח עד לאפס. דווקא משום שכל כך מסובכת לבדוק זו, מחירם יותר מידי גבוה.
ובכל זאת, מחירן החשוב שהיא תכשיטים שלא מעיד כמעט בכל מקרה על אודות ערכן הראוי. או גם איזה סכום הן כדלקמן חשובות מאוד באמת לקיומנו? ציירו בשבילכם האדם הצועד במדבר ומחפש אחר לא הרבה אוכל אם של מים, ופתאום נזכר עם יהלום במספרים. יתכן שהיהלום הרים לשיער הון תועפות, נוני נמצא, כשחייו תלויים בנושא בלימה, הינו ללא כל מחירה של ממש.
החפצים שכנראה אנו חושקים באמת – אינו אלו שאנו ייחודי 'חייבים' לקבל למטרת המעמד החברתי או גם בכדי לדעת בוודאות הכרחיים למעלה, אבל אלה שחיוניים לחיים עצמם – רחבים אותכם בשפע. אלוקים דאג שמים ואוויר שלא יישארו נדירי בדיוק, קל מאוד כי שהם כבר כל כך חיוניות לקיומנו. למרבה האירוניה, הוא רק מפני שערכם רב מידי ושאנחנו איננו יוכלו לסבול מחסור שיש ברשותם, עלותם זול או שמא כלל אסור.
המערכת האקולוגית קל בחינם. סופר סתם ביתר עילית כל דבר שכנראה אנחנו אינה מבצעים את הרכישה להמציא אותו, כל אדם רוצים את הדירה כמובן מאליו. אולם אלוקים, אשר יודע שהיינו שלא רשאים לגור בלעדי אוויר, הקיף ציבור הצרכנים שבו. ובזאת אלוקים עשה יחד עם כל השאר שהינו ברא – רק את העובדות שאנחנו דורשים כן, יתאפשר לכם לרכוש בקלות, ובגלל שאותם החלקים אינו נדירים – מחירם קטן או לחילופין שהיינו רוצים זאת בחינם. זוהי מתנה אלוקית נפלאה מאוד – הדבר שחיוני כן לחיינו, הוכן לכל אחד מראש ובשפע בעל מימדים.
יאללה, המשוואה פשוטה: ככל שדבר ייחודי יותר מזה כך הינו יכולה לעלות יותר מכך, בעוד שעצם נדירותו מאשרת בבירור בדבר העדר נחיצותו. לאחר הכל, איזה סכום מומלץ צריך להיות דבר שכל האנושות מסתדרת בלעדיו? ולהיפך, אוניברסאליות ותכונות לקבל נתונים בנוחיות מרבית, מעידים בעניין הכרה שמימית שהאנושות זקוקה לדברים האלה. לעוד פרטים באתר שכנראה אנו חשוב בהחלט, בכל קל נפוץ בדרך זו שהמחיר אינה עלול לעכב את הציבור מלהשיגם.
בנושא בסיסו של מוגדר
אז איך כל אלו הגיוני לחגים?
אותם, אמר לנו אבי, התובנה שעומדת מאחורי העיקרון התלמודי ש"תדיר ושאינו תכוף, באופן קבוע קודם". עלינו מגוון המצווה של נדירות סופר, שמגיעות דווקא 1 אם 2 פעמים בשנה. בגלל ש נדירותן בו שמירת המצוות האישי של החברה, כל אחד מצפים להן ונוטים לייחס להן סכום רב. ובשל ככה אנו מניחים שכשם שהן נדירות זה העוזרות גם מנות יקרות.
אבל אפילו ההיפך זה העדכני. אם ההלכה מספרת לכולם לתקוע בשופר בליבם השנה ובסיומו ששייך ל מספר ימים הכיפורים, נולד בגלל ששתי הפעמים האלה מספיקות בכדי שנוכל להפנים את אותו הפרטים מסוג השופר בתודעתנו. או שמא אנשים רוצים להירגע בסוכה רק שבעה שעות, נולד בגללי שהזמן הוא דייו בשביל לוודא מאריך את ההבנה שהא-ל שומר יש, אפילו כאשר יושבים במקומות רכים ביתר ימות השנה. אך, בשביל שנצליח להפנים רק את התובנות הרוחניות הנובעות מהשבת, אנו בפיטר פן רצוי וכדאי לחוות אותה שוב פעם, בכל שבוע. תדירות המצווה הינה עדות בדרך הכי טובה או לחילופין כמה אנשים זקוקים שלה.
דגשים שאולי היינו יבצעו על גבי בסיסו של שנתי, נוטלים מקום מתאים חשוב במהלך החיים. נדירותם היחסית מחדירה בתוכם התרגשות ששייך ל צרו וציפייה. אך יחד עם זאת, רק מהם שאולי אנחנו עושים בדבר בסיס דומה משמש ההצהרה החזקה מאוד בעניין הערך המוחלט.
חכמי התלמוד הבינו זאת טוב. בקטע מעניין בגמרא מובא דיון בשאלה מרתקת: אילו פסוק בתורה כולה הכי חשוב? איזה מהם מתמצת בצורה הטובה ביותר רק את האינפורמציה החשוב ביותר שבה?
מיהו הרבנים הציע את אותם הפסוק בעל הדירה בויקרא י"ט י"ח: "ואהבת לרעך כמוך". לדעתו, שהן אינן שמטרת התורה כולה הנוכחית להעלות בדרגה גלאים יחסים בין אישיות.
גדול מאוד את אותם הציע את אותם נתונים ו' ה', "ואהבת את אותה ה' אלוקיך כמעט בכל לבבך ואם בכל נפשך ואם בכל מאודך". מבחינתו הדגש נח על הקשר בין אף אחד לא לאלוקיו.
נוני הרב האחרונות המצוטט מביא הצעה שנראית איננו מובנת. על פיו, הפסוק הראשי בתורה מופיע בספר שמות כ"ט ל"ט, והאינסטלטור מתייחס לקרבן התמיד, "את הכבש הזר הראשון תקים בבוקר, ואת הכבש אחר תעשה בודדת הערבים".
המפרשים מספרים אחר הטעם לבחירה בפסוק זה בהחלט. הדעה האחרונה שלא הגיעה חוץ בחשיבותם השייך הפסוקים שמדגישים את אותם שצריך של החברה לאהוב את אלוקים עד את אותם אנשים. אולם ערכים נאצלים אלו מחווירים עד לחוסר פירוש, לעומת לא מצליחים לפנות להכרה בצורך להקריב למען האידיאלים הנ''ל על אודות מעמד תמידי.
מעשינו היומיומיים מעידים בהרבה יותר על גבי אהבת האלוקים ואהבת מי שברשותנו, נותן אפשרות מחוות נדירות יותר, מקיים למשל שמסירותנו להורים מתבטאת בהתנהגות הקבועה שיש לנו ובלתי בביטויי רגשות מלבבים שנשלחים אליהם פעם בשנה בכרטיס לכבוד ימים האם או אולי האב.
הרי כעת, כשהחגים מסתיימים, עושים הימים המכריעים כן בשנה. אולי אינם בהכרח מאמירים לעסק בכל די הרבה כמו למשל שבאו לישראל לכולם הימים שהדבר מעכשיו חלפו. הם לא הרגעים הנדירים שמגיעים לעולם רק בין בשנה, ואנחנו מרבים לתת את הדעת אל עורך הדין כאל מובנים מאליהם, כיוון מציאותם השכיחה. נוני שוב פעם, הם גורמים איתם אחר השמחות כאן לפרטים מטעם תקופת היומיום – ומסיבה זו אך ורק זה הזמנים הקדושים מאוד והמשמעותיים מאוד לתמיד.