" מהם אתה היית יוצר במקומם? כל אחד תחום עסק שמקדשת את אותו חיי האדם ומצד שני מעריכה גבורה ומעשים הרואיים. מי יכול לחשב רק את החשבונות אילו

" מהם אתה היית יוצר במקומם? כל אחד תחום עסק שמקדשת את אותו חיי האדם ומצד שני מעריכה גבורה ומעשים הרואיים. מי יכול לחשב רק את החשבונות אילו

מדובר כאן בפחד הקמאי שלי:

איך אגיב ומה אעשה או לחילופין חלילה אמצא את אותם באופן עצמאי לתוך פיגוע טרור, מצד מי נועד להגן בדבר תלמידי כיתתי ומצד שני לשמור על החיים ששייך ל אביהם הנקרא שלושת ילדיי ובעלה המתקיימות מטעם אשתי.

תאוות חיי האדם ויצר ההישרדות, מחשבה אודות המבט מטעם צאצאים והאישה של החברה שלכם כל עוד החובה המוסרית של החברה שלכם כמורה בכיתה שאמור לשמור על גבי תלמידיו כיוון לסיכום פסוקו של עניין אבא ואימא סומכים שלך והפקידו בידך רק את הגבוה לשיער מכל.



של הדילמות הנ"ל בהם לא תקים ואיך אינה תהפוך בכל זאת, נוסף על כך רק אחת לא תקבל את אותה ההכרעה היוצא דופן. יותר קל כי בסרט זה בוודאי היא לא קיים.

.

וגם המחשבות אלו, צפו ועלו לכולם לצורך חודש, אם שמענו בדבר הטבח בתיכון מרג'ורי סטונמן דאגלס בפארקלנד, פלורידה שבה נטבחו 17 תלמידים במשך חופשה ההרג שנמשך 3 שניות.



ואז יגיעו הידיעות על אודות הירצחו המתקיימות מטעם מתיר יהודי בשם סקוט ביגל הי"ד שהגן בגופו לגבי תלמידיו ככה שפתח לקבלן את אותן כניסה הכיתה ובמקום להיכנס לגור לתוכה באופן ישיר ולהציל את אותם מכשיר אייפון שלו, חשב ראשית על תלמידיו, בגלל ש אותם לעבר הכיתה או גם שהכדורים הנקרא ניקולס קרוז הרוצח תפסו אודותיו והרגו את החפץ.



סוברים שגופתו מטעם ביגל ששכבה פה הדלת, זו גם יחד עם זאת שגרמה לקרוז להוסיף הלאה ולעבור בו מאחר אינה הגה שנחוץ בכל מסיימי הקורס בכיתה.

*

ובניגוד לשאר העושים שימוש שקוראים את אותם הכתבה וממשיכים הלאה, הרגשתי מקובע, שואל אחר פרטית פעם נוספת אחר השאלה:

"נו, וחלילה עד היית בסיטואציה זו, כל מה אני היית מגיב?"

וככל שאני ייראה לנכון על השאלה המטורפת הנוכחית, הייתי מבחין שאין לכל המעוניין שמץ הנקרא דבר. בחיי.  מחיר ספר תורה  יש עלינו פער אחת בלבד  מאפשר רווק למורה נשוי יחד ילדים? ומה על ביגל שהיה באופן מיידי מאורס?

*

ושוב חזור המראות מהפיגוע במעונו הצבע במעלות שהתחרש ב15 במאי 1974 ונרצחו שבה 24 בני ערובה בנוסף לחייל צה"ל שנהרג, וכותרות העיתונים שזעקו באדום: "ילדה בת ערובה כתבה מספר טלפון - התלמידים רועדים והמורים נעלמו". ו"תלמידה מאשימה: המדריכים קפצו מתוך תריסים והפקירו אותכם למוות".



נוני תכל'ס, בינינו, מהווים החיים המקרים שאסור לעסק באופן מעשי את כל הזכות אם היכולת לשפוט אף אחד בגלל לכולם תדע מהו אני היית עושה במקומם. אנשים ביזנס שמקדשת את כל הסביבה ומצד שני מעריכה גבורה ומעשים הרואיים אולם האדם מסוגל לחשב אחר החשבונות הללו?

תלמידים הרוגים כל עוד צעירים שהיו נהפכים ליתומים ונשים לאלמנות בשל מקצועי הגבורה? ואף לזאת באופן ממשי התכוונה הגמרא במסכות יומא, דף פב לינק לתוך כשכתבה כבר:




"מאי חזית דדמא דידך סומק טפי? דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי...".



למעשה מניין לעסק שהדם של העסק שלכם אדום יותר מזה, שמא דמו מסוג חברך אדום בהרבה יותר. כלומר: מניין לכל המעוניינים שחייך חיוניים יותר מזה, כנראה משך החיים חברך נחוצים יותר מכך.




או שמא קבעו לאיש להרוג את אותו חברו, ואם לאו יהרגו אותו - לא רצוי לשיער להרוג, כמו כן עד ישלם על גבי כך מתישהו, כי אין כל ביטחון שדמו אדום בהרבה - כלומר: צריך הרבה יותר - מדמו מטעם חברו, אי לזאת אסור הוא עלול להציל את כל הזמן שיש להן תקופת חברו. (מתוך 'ויקישיבה(

*

ואף לבסוף, מוטל עלינו לך בפתח לפני דוגמא למקרה לתמיד שאין לא בהיר ולבן אלא רק תהייה מלווה בסימן שאלה ענק שכולנו מתפללים אבל איננו יהיה עלינו כמו כן אחת בלבד לחפש אחר לדירה מענה.

מהו אמר הפסיכולוג אלפרד אדלר:

"אל תברח מפני הפחדים של החברה, עובד רוץ לעברם."

רק שאדלר אני מנחש שכח לתלות והיה אם הנו התכוון אפילו במחיר חיי האדם שלך.



לעילוי נשמת חמשת הקורבנות היהודים המתקיימות מטעם הטבח בפלורידה:

אהרון פייס, מדו פולאק בת ה-18, ג'יימי גוטנברג בת ה-14, אלקס שכטר בן ה-49, סקוט ביגל בן ה-35 ואליסה אלחדף בת ה-14.