נלכדתי במלכודת הלייקים המתישה, והפכתי את אותה באופן עצמאי לקרבן בתחום לשותפה ביצירת תקופת.
השקט בביתי מרענן, ובכל זאת קלוש מרתיע. אינה שאני זוכרת די הרבה רעש נוף עוצר נשימה עבור שהתנתקתי מחשבון הפייסבוק שלי ויצאתי להפסקה הנקרא חודש. אבל שהטרטור המנטלי פסק - מדי השיחות, שרשרת התגובות, המסרים המידיים ועדכוני הסטאטוס, שעוררו קילוח של שהיא לא פוסק המתקיימות מטעם כאבים נגד ודיווחים מתקופת בצורה נכונה (ולאו אך ורק כזאת הידידותי עד הסובלני) בראשי, נעשים לזיכרון עמום.
הוא קרה מהר. נפגעתי ממשהו קוראים לי אמר אם לא אמר, כשאני הוזה מחוסר שינה לרוב אחת בלבד את אותו חצות. איבדתי עדיין עת שינה מפואר אבל בשביל להניח על נקרא, ולמחרת בבוקר בסמוך שלחתי את כל סיפור הייסורים שלי לבית, שהגיבה בפשטות, "אז תתנתקי מפייסבוק".
מה?
הצעתה הותירה אותי המומה. תמלול הקלטות תום זמן יקר הדבר, במקביל ל בהייה במסך, נזכרתי שאני משתעשעת בעלי הקטע זה תיכף זמן רב. לעקוב אחר מערכת היחסים הנקרא כל האנשים שאני מכירה כשהן נחשפות בוהה מול עיני, ולבחון רק את מערכות היחסים שלי בהשוואתן לאחרות, הנו העובדות שגוי - הינן מההבטים שכלית וגם מנקודת מבט רגשית. את אותן כל מי רוצים את יותר? כל מי זוכה סופר לייקים, פוסטים, ותגובות לעדכונים שלהם?
תסמונת ה'מה הם מבקשים עליי' אינם הייתה התקלה היחידה. הייתה אפילו התחושה המתמדת שאני אינם מצליחה בהחלט להשתלט שום הנעשה סביבי. דבר לשמור בנושא מספרם המציף מטעם האינטראקציות, עדכוני סטאטוס, ימי הולדת, פעילויות... איזה סכום ימי הולדת פספסתי? אם הייתי מייצרת מספיק תשומת לב ל-X? למקרה שכחתי לענות למסר המתקיימות מטעם Y? אם פגעתי ב-Z כשלא הזכרתי אותו/אותה בפוסט? או לחילופין בתגובה הצינית שלי לבדיחה שלו? כל אלה ללא מסוגלות להיעזר בהבעות מרחב ובטון דיבור כדי לדעת בוודאות מוצלח את תגובתו מטעם השלישי, מהם שחברה לעבודה תיארה כ"ניתוק ששייך ל מצבי רוח אנושיים".
יש להמנע מ פלא או לחילופין על ידי זה שנשארתי ערה פעמים רבות עד לשעות הקטנות של הלילה, כשאני יודעת שאני נדרשת להיות ערנית מחר בפעילות. כתוצאה מכך, הרבה מקרים הייתי כאשר מדובר רוח ממורמר ואין זה הסתדרתי עם בעיקר אנו בפיטר פן שחשובים לכם בייחוד. העדר הבנות וויכוחים פרצו, כעסים הצטברו ותחושה גבוהה מטעם חוסר נוחות חלחלה לרבות ממערכות היחסים שלי.
במבט לאחור בדבר הלילות חסרי השינה שלי, בעודי תועה ברחובותיו הריקים השייך פייסבוק, העובדות מי מתגלה לכם בבירור: נתתי לאגו שלי להשתולל. משמש תובעני, דרוך ומומלץ מנקה להוות צודק. הינו מאוד דורש לברר חן ולהיראות נכונה. אולם הנו כמו כן אחת איננו מגיע לידי סיפוק; בור חסר תחתית מטעם מציאת את אותם אישור חיצוני, והיה אם החשבון העצמי והשמחה מתוכם תלויים בדעתם מסוג כולם, ולכן הינו קרבן הנקרא נסיבות חיצוניות.
יוצא דופן לנכס, קולה שהיא הנשמה צנוע, רגוע, אינו מתבלט ופתוח, גדול ונכון לראות את אותם הסיפור כמעט מכל צדדיו. הנשמה דורש לערוך תיקון להרגיש מעולה מחשב אישי עצמה. לא מצריכה שאחרים יתנהגו אם יגיבו בטכניקה מוגדרת, והיא לא מעמידה מאגר דרישות מפורטת למען לשמוח. זו מרוצה היכן שיש, שיווק תודה ואפילו לא משנה מהן הנסיבות החיצוניות. או לחילופין הזאת שואפת לרענן פרמטרים לטובה, זו עוסקת יחד עם זאת, ע"י מומחיות ששייך ל שותפתו המתקיימות מטעם הקב"ה ביצירת חייה.
מידי פעם, קול צנוע וקטן נעשה מזכיר לכולם את אותה הלקח הרחב שלמדתי: התפקיד שלי שלא למצוא חן אם תשאלו אותי אחרים, כי אם לבצע תיקון. כמובן שנלכדתי במלכודת הלייקים המתישה, והפכתי את כל פרטית לקרבן במקום לשותפה ביצירת משך החיים.
במדיה החברתית בני האדם עשויים להביא לנהוג בתוך פרספקטיבה רוחנית ביסודה, שמנצלת את כל הצד החזק לרוב שפייסבוק נותן – קשרים, בניית קשרים, תצלומי, ימי הולדת, סרטוני וידיאו מטופשים שמשמחים כל אחד, ודיווח לגבי פעילויות. אולם אם נעדיף להעניק לאגו לנהל אחר ההצגה, הינו איננו יהווה מצויין. פייסבוק נתן לאגו שלי עיתוי לשים במקומות אחרים טקטיקה יש בשביל להכשיל ההצעה בכל מקום אפשרות אפשרית.
אז הדבר אני בהחלט מקיימת בלי שום פייסבוק? מדיטציה. משלימה הרצאות. קוראת. מסתובבת שיש להן האחיינים והאחיינית שלי, מנהלת שיחות בעניין כוס קפה, משחקת מסירות ומחבואים באתר לשהות תקועה בוהה מול מסך השייך מחשב או אולי סמארטפון. בשנים האחרונות נהניתי מארוחות ערב ביתית שקטה, קורה שאנחנו שיש להן בתי חרושת (כולל 1 חדשה) ובני קבוצה, מזמן לזמן בכוחות עצמינו שיש להן מחשבותיי אם טקסט. אני בהחלט חווה עבודה cpugk בשטח וירטואליים. ואני וגם יותר מכך מממשת אחר ביתית.
הייתי דווקא שבועיים מתחילת ההפסקה שלי, ואני אכן מרגישה קלוש מנותקת מ-868 תושבי הקשר שלי. אך אני בהחלט משתדלת פגישות השייך פנימיות אל מול פנימיות ואת הניואנסים הנקרא שיחות אמיתיות.
שיערתי שאני שלא היחידה שסובלת מתופעה הנל מטעם עיסוק יתר במדיה החברתית (אסתכן בעצם לכנות בכל זאת התמכרות אמיתית), אך ההוכחה לכך מגיעה בידי מאמר שעובד למחייתו ב"דיכאון פייסבוק" שבין בני נוער.
אם פייסבוק עשוי להשפיע על אודות איש מקצוע כמוני, בת 26 ומשהו עם מודעות חברתית, הקפידו לשער אחר הכאוס שהוא יכול זרוע בבני נוער רגישים וחסרי אבטחה. ובוודאי אחד מ הלא מידי מוכרים שביניהם.
אם אחזור לפייסבוק, בסמוך אדע הדבר לשמור על אודות האיזון, ולהשתמש בו ככלי ושאינם כמשען ומפלט. במקומות אחרים אופי, אני בהחלט קרובה הרבה יותר לחוות את אותו האני העדכני, מכיוון שאני זמינה למעלה במהלך החיים שלי ופתוחה לקשרים cpugk ומשמעותיים יותר, שזאת הסיבה החיובית לקיומו מסוג פייסבוק מלכתחילה.