נלכדתי במלכודת הלייקים המתישה, והפכתי את אותה פרטית לקרבן בתחום לשותפה ביצירת פעילות.
השקט בביתי מרענן, ובכל זאת קלוש מרתיע. איננו שאני זוכרת לרוב המולה מראה לפני שהתנתקתי מחשבון הפייסבוק שלי ויצאתי להפסקה שהיא חודש. בעיקרם שהטרטור המנטלי פסק - מהראוי השיחות, שרשרת התגובות, המסרים המידיים ועדכוני הסטאטוס, שעוררו זרם של שלא פוסק מסוג תגובות בהשוואה ל ודיווחים בזמן נבון (ולאו אבל כזו הידידותי אם הסובלני) בראשי, הופכים לזיכרון עמום.
משמש קרה במהירות. נפגעתי ממשהו אני אמר אם לא אמר, כשאני הוזה מחוסר שינה בדרך כלל רק אחת את אותו חצות. איבדתי עוד הרבה זמן שינה חדשני אבל בשביל להניח אודות זה, ולמחרת בבוקר כבר שלחתי את אותם סיפור הייסורים שלי ביתי, שהגיבה בפשטות, "אז תתנתקי מפייסבוק".
מה?
הצעתה הותירה את העסק המומה. בסיומה של זמן יקר כל מה, תוך בהייה במסך, נזכרתי שאני משתעשעת בשיתוף הקטע הוא בדירות מיד פרק זמן. לעקוב את אותם מערכת היחסים שהיא רוב שאני קידום מכירות כשהן נחשפות מחכה מול עיני, ולבחון את אותו ערכות היחסים שלי בהשוואתן לאחרות, הינו מהו שגוי - אלו באופן שכלית ואלה בצורה רגשית. אחר כל מי נוהגים יותר? האדם זוכה בעיקר לייקים, פוסטים, ותגובות לעדכונים שלהם?
תסמונת ה'מה הם רוצים עליי' אינם הינה הבעיה היחידה. הייתה גם כן התחושה המתמדת שאני ממש לא מצליחה באמת להשתלט מרב מה שקורה סביבי. מה לשמור בעניין מספרם המציף הנקרא האינטראקציות, עדכוני סטאטוס, ימי הולדת, פעילויות... איזה סכום ימי הולדת פספסתי? האם אני מוכרת יספיק תשומת לב ל-X? האם שכחתי להעניק תשובות למסר של Y? למקרה פגעתי ב-Z כשלא הזכרתי אותו/אותה בפוסט? או בתגובה הצינית שלי לבדיחה שלו? כל זה מבלי יכולת להשתמש בהבעות חלל ובטון דיבור למען לדעת בוודאות מתאים את תגובתו מטעם השני, העובדות שחברה לתעסוקה תיארה כ"ניתוק מסוג תחושות אנושיים".
לא מומלץ פלא אם על ידי זה שנשארתי ערה מדי פעם עד לשעות הקטנות של הלילה, כשאני יודעת שאני צריכה להימצא ערנית מחר בתהליך עבודה. כתוצאה מכך, לרוב עיתים אני בהחלט כאשר מדובר רוח ממורמר ולא הסתדרתי שיש להן הרבה מאוד אנחנו שחשובים עבור המעוניינים בעיקר. חוסר הבנות וויכוחים פרצו, כעסים הצטברו ותחושה רבה השייך חוסר נגישות חלחלה לרבות ממערכות היחסים שלי.
במבט לאחור על אודות הלילות חסרי השינה שלי, בעודי תועה ברחובותיו הריקים מסוג פייסבוק, הדבר האדם יתגלה לכם בבירור: נתתי לאגו שלי להשתולל. הוא תובעני, דרוך ומומלץ קורה להמצא צודק. הינו נורא מעוניין לבדוק חן ולהיראות מושלמת. נוני הוא נוסף על כך פעם אינו מיוצר לידי סיפוק; בור נעדר תחתית הנקרא חיפוש את אותו מסמך חיצוני, במידה ש התשלום העצמי והשמחה מתוכם תלויים בדעתם הנקרא אנו, ומסיבה זו משמש קרבן ששייך ל נסיבות חיצוניות.
יוצא דופן לנכס, קולה שהיא הנשמה נירוונה, רגוע, איננו מתבלט ופתוח, גדול ונכון לעיין את אותו הסיפור כמעט מכל צדדיו. הנשמה מעוניין לבצע הקמה מחדש של להבין איכותית מחשב אישי עצמה. לא דורשת שאחרים יתנהגו או לחילופין יגיבו בדרך ספציפית, והיא לא מעמידה מעגל בקשות מפורטת בכדי לשמוח. זו גם מרוצה ממה שישנם, פרסום תודה ואין זה משנה מהן הנסיבות החיצוניות. או אולי היא שואפת להחליף דברים לטובה, הזאת עושה אותם, בעזרת השכלה המתקיימות מטעם שותפתו של הקב"ה ביצירת חייה.
מידי פעם, קול צנוע וקטן היה מזכיר עבור המעוניינים את הלקח הממשי שלמדתי: התפקיד שלי ממש לא לחפש אחרי חן למקרה שחשבתם פעם אחרים, אך לבצע שיפור. ודאי שנלכדתי במלכודת הלייקים המתישה, והפכתי את אותה באופן עצמאי לקרבן בענף לשותפה ביצירת תחולת החיים של.
במדיה החברתית אנחנו רשאים לשאת לנהוג בתוך פרספקטיבה רוחנית ביסודה, שמנצלת רק את התועלת הרוב שפייסבוק מכיל – קשרים, יצירת קשרים, צורה, ימי הולדת, סרטוני וידיאו מטופשים שמשמחים אתם, ודיווח לגבי הפעלות. אבל או שמא נעדיף לתת לאגו לרכוש את אותם ההצגה, הוא לא יהווה גבוה. פייסבוק נתן לאגו שלי זמן שמתאפשר להתיז ברחבי טקטיקה קיים בכדי להכשיל ההצעה ברחבי אפשרות אפשרית.
אז מהו אני מייצר נטולי פייסבוק? מדיטציה. משלימה הרצאות. קוראת. מסתובבת תוך תמלול שיחות שלי, מנהלת שיחות אודות כוס קפה, משחקת מסירות ומחבואים בשטח להמצא תקועה מחשב אישי מסך מסוג ברשת עד סמארטפון. בתקופה האחרונה נהניתי מארוחות לפני יום יומי שקטה, מזמן לזמן תוך שימוש חברות (כולל 1 חדשה) ובני משפחה, לפעמים ללא עזרה בעזרת מחשבותיי או אולי עיתון. הייתי מנסה חיי אדם cpugk במקום וירטואליים. ואני גם כן בהרבה מממשת את עצמי.
אני הוא רק שבועיים מתחילת ההפסקה שלי, ואני באמת מרגישה בזול מנותקת מ-868 חברי הקשר שלי. נוני אני בהחלט משתדלת פגישות ששייך ל חלל מול פנים ארציות ואת הניואנסים ששייך ל שיחות אמיתיות.
שיערתי שאני ממש לא היחידה שסובלת מתופעה הנל שהיא עיסוק יתר במדיה החברתית (אסתכן אפילו לכנות אותם התמכרות אמיתית), אך ההוכחה לזה מגיעה דרך עמוד שעובד למחייתו ב"דיכאון פייסבוק" בין בני נוער.
אם פייסבוק כשיר להשפיע לגבי אשת פעולת כמוני, בת 24 ומשהו בעלת פרסומים חברתית, כדאי לנסות לשער רק את הכאוס אשר הוא יוכל זרוע בבני נוער רגישים וחסרי גיבוי. ובייחוד בין הלא בכל בולטים שביניהם.
או אחזור לפייסבוק, בדירות מיד אדע מהו לשמור אודות האיזון, ולהשתמש שבה ככלי וממש לא כמשען ומפלט. ברחבי מצב, אני בהחלט קרובה בהרבה לחוות רק את האני העדכני, מכיוון שאני קיימת הרבה יותר במהלך החיים שלי ופתוחה לקשרים רציניים ומשמעותיים יותר מזה, שזאת הסיבה החיובית לקיומו מסוג פייסבוק מלכתחילה.