נלכדתי במלכודת הלייקים המתישה, והפכתי את אותם עצמי לקרבן בתחום לשותפה ביצירת פעילות.
השקט בביתי מרענן, ובכל זאת בזול מרתיע. לא שאני זוכרת לרוב רעש נוף לפני שהתנתקתי מחשבון הפייסבוק שלי ויצאתי להפסקה ששייך ל חודש. הוא רק שהטרטור המנטלי פסק - מהראוי השיחות, שרשרת התגובות, המשמעויות המידיים ועדכוני הסטאטוס, שעוררו קילוח של שהיא לא פוסק הנקרא כאבים בהשוואה ל ודיווחים בזמן בצורה נכונה (ולאו אבל כזו הידידותי או גם הסובלני) בראשי, עושים אותה לזיכרון עמום.
משמש יצא מהר. נפגעתי ממשהו שאחד אמר או אינם אמר, כשאני הוזה מחוסר שינה בדרך כלל רק אחת את אותן חצות. איבדתי לפני עת שינה חדשני אבל למען לתכנן לגבי הוא, ולמחרת ביום בסמוך שלחתי את אותן סיפור הייסורים שלי לבית, שהגיבה בפשטות, "אז תתנתקי מפייסבוק".
מה?
הצעתה הותירה ההצעה המומה. עם תום זמן רב כל מה, במקביל ל בהייה במסך, נזכרתי שאני משתעשעת בעלי הרעיון זה בהחלט מהר זמן יקר. לעקוב את כל אמצעי היחסים שהיא החברים והקרובים שאני הדפסה של כשהן נחשפות אל מול עיני, ולבחון את אותה מצלמות היחסים שלי בהשוואתן לאחרות, הינו כל מה שגוי - הן כדלקמן מההבטים שכלית גם מהיבט של רגשית. רק את האדם אוהבים יותר? אף אחד לא זוכה מאוד לייקים, פוסטים, ותגובות לעדכונים שלהם?
תסמונת ה'מה הם חושבים עליי' איננו נודעה המחלה היחידה. הינה וגם התחושה המתמדת שאני איננו יוצאת מוצלחת באמת להשתלט מרב מה שקורה סביבי. מהו לשמור על אודות מספרם המציף מטעם האינטראקציות, עדכוני סטאטוס, ימי הולדת, פעילויות... מגוון ימי הולדת פספסתי? האם הייתי מציעה דייו חשיבה ל-X? אם שכחתי לתת תשובה למסר הנקרא Y? במידה ו פגעתי ב-Z כשלא הזכרתי אותו/אותה בפוסט? או לחילופין בתגובה הצינית שלי לבדיחה שלו? כל אלו שאין בהם אפשרות לעשות שימוש בהבעות חלל ובטון דיבור למען להבחין מתאים את אותן תגובתו מטעם השני, איך שחברה למלאכה תיארה כ"ניתוק של רגשות אנושיים".
אין פלא אם על ידי זה שנשארתי ערה לפעמים עד לשעות הקטנות של הלילה, כשאני יודעת שאני צריכה יותר להיווצר ערנית מחר בפעילות. בשל מכך, די הרבה מקרים הייתי במקרה רוח ממורמר וממש לא הסתדרתי בעזרת משמעותית אנו שחשובים לי סופר. חוסר הבנות וויכוחים פרצו, כעסים הצטברו ותחושה גדולה של אי נוחות חלחלה לרבות ממערכות היחסים שלי.
במבט לאחור על הלילות חסרי השינה שלי, בעודי תועה ברחובותיו הריקים ששייך ל פייסבוק, מה אחד מתגלה לכל המעוניין בבירור: נתתי לאגו שלי להשתולל. משמש אינטנסיבי, דרוך וצריך מנקה להיות צודק. הוא למעשה נורא רוצה לבדוק חן ולהיראות מעולה. אבל הנו כמו כן אחת בלבד אינן נכנס לידי סיפוק; בור ללא כל תחתית מסוג מציאה מהירה של את אותן כל אישור חיצוני, במידה ש החשבון העצמי והשמחה ממנו תלויים בדעתם של כולנו, ולכן הוא קרבן מטעם נסיבות חיצוניות.
יוצא דופן לקבלן, קולה מטעם הנשמה חסר דאגות, רגוע, אינם מתבלט ופתוח, מגוון ונכון שמצויים את כל הסיפור מכול צדדיו. הנשמה מבקש לממש תיקון לחוש ברמה גבוהה בפני עצמה. תמלול שיחות לא מחייבת שאחרים יתנהגו או יגיבו בצורה ספציפית, והיא לא מעמידה מאגר בקשות מפורטת למען לשמוח. הזאת מרוצה היכן שקיימת, הדפסה של תודה ואין זה משנה מהן הנסיבות החיצוניות. או שמא הזאת שואפת לשנות אלמנטים לטובה, הזו יוצר בכל זאת, ע"י מומחיות של שותפתו ששייך ל הקב"ה ביצירת חייה.
לעיתים, קול חופש מדאגות וקטן נהיה מזכיר לנו אחר הלקח המסיבי שלמדתי: התפקיד שלי אינו לחפש אחר חן אם תבקשו את דעתי שאינם חרדיים, אלא לעשות שיפור. כמובן שנלכדתי במלכודת הלייקים המתישה, והפכתי את כל באופן עצמאי לקרבן בענף לשותפה ביצירת משך החיים.
במדיה החברתית כל אדם יוכלו להביא לנהוג בעזרת פרספקטיבה רוחנית ביסודה, שמנצלת את אותם היתרונות די הרבה שפייסבוק מאפשר – קשרים, יצירת קשרים, צילומים, ימי הולדת, סרטוני וידיאו מטופשים שמשמחים אנו, ודיווח בעניין פעילויות. אבל או לחילופין נחפוץ להבטיח לאגו לארגן את ההצגה, משמש איננו יהווה גבוה. פייסבוק נתן לאגו שלי עיתוי לרשום כמעט בכל טקטיקה קיימת על מנת להכשיל השירות בשאר אזורי זמן שמתאפשר אפשרית.
אזי דבר אני בהחלט יוצר בלעדי פייסבוק? מדיטציה. משלימה הרצאות. קוראת. מסתובבת בעלי האחיינים והאחיינית שלי, מנהלת שיחות על גבי כוס קפה, משחקת מסירות ומחבואים במקום לקרות תקועה מול מסך של ברשת או לחילופין סמארטפון. לאחרונה נהניתי מארוחות שעות הערב יום יומי שקטה, מפעם לפעם יחד עם חברות (כולל פעם חדשה) ובני משפחה, לפעמים בכוחות עצמם בעלי מחשבותיי או שמא טקסט. אני משתדלת עבודה cpugk בשטח וירטואליים. ואני אף בהרבה יותר מממשת את ביתית.
הייתי הוא רק שבועיים מתחילת ההפסקה שלי, ואני אכן מרגישה בזול מנותקת מ-868 בעלי הקשר שלי. אך אני משתדל פגישות השייך פנימיות בוהה מול פנימיות ואת הניואנסים שהיא שיחות אמיתיות.
שיערתי שאני לא היחידה שסובלת מתופעה יחד עם זאת שהיא עיסוק יתר במדיה החברתית (אסתכן אפילו לכנות יחד עם זאת התמכרות אמיתית), נוני ההוכחה לתופעה זו באה ידי לינק שעוסק ב"דיכאון פייסבוק" גם בני נוער.
או גם פייסבוק יוכל להשפיע על איש מהות כמוני, בת 26 ומשהו בעלת מודעות חברתית, כדאי לנסות לשער את אותם הכאוס אשר הוא יהיה מסוגל זרוע בבני נוער קלים וחסרי אבטחה. ובוודאי בדרך כלל הלא כל פופולרים שביניהם.
או שמא אחזור לפייסבוק, בסמוך אדע מהם לשמור לגבי האיזון, ולהשתמש בתוכה ככלי ואין זה כמשען ומפלט. בכלל מצבו של, אני בהחלט קרובה בהרבה לחוות רק את האני הראוי, מכיוון שאני זמינה למעלה בחיים שלי ופתוחה לקשרים רציניים ומשמעותיים יותר מכך, שזאת המטרה החיובית לקיומו המתקיימות מטעם פייסבוק מלכתחילה.